מבט חטוף דרך העיניים שלי.

בזיכרון הראשון שלי אני מפחדת שתהרוג אותי

אתה עומד מעליי עם הגוף הגדול שלך לבוש בגופיית כדורסל שווה

ולא מפסיק להצליף בי

לגוף הקטן שלי תחתך לא היה סיכוי מול הידיים האימתניות שלך

אבל זה לא היה משנה

מעולם לא הירגשתי מולך פחד 

לא הבדלתי בין טוב לרע

בין רעש לשקט

בין אסור למותר 

לא ידעתי אפילו שיש אלוהים להתפלל אליו

לא הרגשתי צורך

מעולם לא שיחקתי בתפקיד המסכנה

לא הזדקקתי לפסיכולוג כדי להבין מה דפוק בי

או למה אני צריכה אדם דומיננטי מעליי שיוריד אותי למטה

הגבר שלי יהיה חכם ממני

מוצלח ממני וכנראה שגם ישחק איתי בכאב 

אבל הוא ידע מתי להפסיק גם בלי שאגיד לו