שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Open book

קצת לגביי
לפני 4 שנים. 6 בפברואר 2020 בשעה 16:52

היא נשכה אותי. טיפות אדומות טפטפו על הרצפה, מלכלכות אותה עוד יותר. היא הסתכלה עליי במבט מתריס, מנסה לראות רמזים לכאב. ידעתי כי זאת דרכה שלה להראות שיש לה עוד שליטה בגופה, שהיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה לפעמים. הטיפות טפטפו מירכי על הרצפה, מתערבבות בכתמים של זרע. הדם צבע את הרצפה באדום כל-כך חזק והיא צפתה בו כמהופנטת.  לא הבאתי לה לראות שום רמז לחולשה או לכאב בעיניי. אך הנחתי לה להסתכל קצת על הטיפות המטפטפות בעודי חופן את ראשה בגסות ודוחף אותו אל עבר מפשעתי. בסופו של דבר, גם אני מדמם. 

לפני 4 שנים. 5 בפברואר 2020 בשעה 19:39

פעם התאגרפתי. היה לי חשוב להיות הכי חזק, מהיר, זריז, לנצח, להביס. כשאתה אומר שאתה מתאגרף, זה מעורר הערכה אצל אנשים, באופן קצת לא ברור ומעוות. לא התאגרפתי בשביל ההערכה שלהם, בשבילי זאת הייתה דרך לפרוק תסכול. אני הרבה יותר מעריך בעצמי את העובדה שאני קורא. אני מניח שהמילים שקראתי, עיצבו אותי הרבה יותר מכל אגרוף. את מעריכה את  שניהם, את זה שאני חזק ממך בהרבה, שאני יכול לטרוף אותך כשאני רוצה וגם שאת יכולה לדבר איתי לעיתים.

אבל האמת? מה שאת מעריכה בי לא משנה לי בכלל. מה שאני מעריך בעצמי זה מה שמשנה.