כותבת אותי ,

אתמול שמעתי את הביטוי הזה 

וכמו תמיד היה שם.. הרגשתי סימביוזה

אני מאורגנת מתוכננת, יודעת מה אני רוצה (ולא רוצה)

וכל הזמן מרגיש לי בלאגן.

בלאגן בראש, במחשבות, בעבודה, במשפחה, עם חברים וחברות

בלאגן באם לעזוב את העבודה (כן כן ) או לא

להישאר בדירה או לעזוב אותה כבר...

אני יודעת הכול ולא יודעת כלום

והדגש הוא על הכלום.

למה הכול כל כך מפחיד ?

יש דברים שנחרטים לנצח לטוב ולרע

יש דברים שמובילים אותי כל פעם מחדש לאותה נקודה

ואז הגוף שלי מתעורר

הרבה לפני התודעה העצמית שלי

כמו רומז לי בעדינות

זהירות סכנה

הבעיה אצלי היא שסכנה בעבר לא הרגישה לי  כמו משהו שאני צריכה להיזהר ממנו

ולעיתים אני בקונפליקט

הראש מזהה את הסכנה

הגוף זוכר אותה גם הוא

אבל הוא מסמן לי 

תנסי עוד פעם

אובדת עצות

אני כבר מזמן לא משחקת באש ומי שמכיר אותי יידע שזה משחק מילים מאוד מסוכן בעולם שלי

ומי שלא

כנראה לא יבין מה זה אומר

ולמה אני כותבת את זה כי משום מקום כרעם ביום בהיר (שמאחר להגיע)

הבלחה מהעולם הקודם שלי

שמציפה כל מיני דברים שהעזתי והתחרטתי וגם קצת לא

אני לא ממהרת אפילו מהססת אבל הוא מיומן כאומן בלטוות את הרשת

מסמן לי היכן בדיוק לדרוך

ושנינו יודעים

זה ייגמר רע

בינתיים לא קרה כלום

האני של פעם היתה קופצת על זה כמוצאת שלל רב

אבל האני של פעם גם זוכרת כמה המחיר היה גבוה

כרגע זה מרגיש כמו פוקר

ואני את "היד" שלי לא חושפת

לפחות לא היום

שנים הסתובבתי עם ארגז כלים כמו אמבולנס

הייתי מזהה את כל השבורים

את כל הפצועים

את אלו שאיתם זה יהיה קשה עד בלתי אפשרי

חדורת מטרה הייתי מפעילה את הסירנה

מכניסה אותם אלי ליחידה לטיפול נמרץ

מביטה להם בעיניים, ורואה את מה שאני חושבת שיש שם

משכנעת את עצמי שהם מצאו אותי כי יש בי את מה שהם צריכים ומחפשים.

באמת היה

נתתי להם פינה בטוחה, שקט, חוסר שיפוטיות

והשתקתי את הקולות שיצאו מגרונם בדמות מילים בהם הם אמרו שאני זה הדבר הכי טוב שקרה להם

אבל

הם בוחרים בעצמם.

מסביב אמרו לי הסבירו לי

כאילו שלא הבנתי בעצמי

סינדרום כזה של אני אצליח להסביר להם

בדרך חוויתי דברים שרק אצל גברים שבורים יש

רכבת הרים

ריגושים

נפילות

סערות

בטן מתהפכת

געגוע של כיסופים שזה מדהים בעיני

וכל הזמן הזה ראיתי את מה שרציתי לראות

הכנסתי אותם לתוך השבלונה

עיגלתי פינות ריבעתי עיגולים

אני עדיין מתגעגעת אליהם

נטרפת

כי אחרת מה הכיף

זה מצב שחייבים לראות להיות נוכחים

להבין את הלך הרוח

שיש אותם

ואותך

https://www.pornhub.com/view_video.php?viewkey=ph60cb1db4bb20c

זה מגיע בכל מיני צורות וצבעים

לפעמים זה מתחיל טוב, סבבה, יש ארומה של כנות ופתיחות

אני מודה שאני לא ממהרת להיכנס לשיחה

מהסיבות שלי

ומידי פעם אני מתפתה

חושבת שמזהה משהו שיכול לעבוד....

אולי

למרות שלא כתב בן כמה הוא

לא כתב סטטוס

זה לגיטימי

אמה מה

כשאני שמה לב ששאלתי כבר פעמיים

מה הסטטוס ובמקום תשובה אני מקבלת שאלה משהו בסגנון:

אז מה, תגידי לי איך קוראים לך?

אני מבינה שעוד פעם כמעט ונשאבתי לשניים קדימה אחד אחורה

כמעט

אבל לא

יש שיר כזה..

לאן הולכים לבבות שבורים?

האם הם מוצאים את דרכם הביתה?

האם מישהו שאהב אותי יאהב אותי לתמיד?

אז זהו שלא

הוא לא אוהב-אותי

והלב..

שבור ומחפש את הבית

כשאני פותחת הודעות ששולחים אלי ומקווה שמשהו שם יגרום לי לא לרצות

אני מבינה שיש בעיה

נמצאת בעבודה . 

לא עובדת

מחכה שיעבור הזמן

הפנטזיה הרטובה שלי זה שידפקו לי בדלת של המשרד ובמבט רציני יגידו :

זה לא עובד

הילטנו לפטר אותך. 

כמה אני צריכה מכתב פיטורים … דקותיים אחרי שארשם בביטוח לאומי אפרכן לעצמי שבועיים של כלום ושום דבר.

כמו ניקוי שולחן

אבל שולחן החיים

להחליף את כל השגרה

פיצחתי את השיטה

ישנם סופי שבוע שאני מכריזה עליהם מראש כזירה חתומה שהכניסה אליה היא שלי בלבד

העקצוצים הקטנים שבבוקר חמישי נותנים את הטון וכמעט משכנעים אותי להתקשר להודיע שאני חולה נדחים לשוליים לעוד כמה שעות של חול

ואז מגיע חמישי בערב.

מניסיון, אני הכי אוהבת למתוח את הדקות לשעות ארוכות של נוגעת לא נוגעת מרגישה את היניקה של הויברטור שגורם לאצבעות הרגלים להימתח

ומזהה את הרעידות העולות מכף הרגל דרך השוקיים לירכיים, ואז.. הדילוג המוטרף לבטן התחתונה

זה נבנה בשלבים של קדימה אחורה

אובדן קשר עם השעון, בדיוק כמו בקזינו שקורה למהמרים שנשאבים לתאווה עד שמאבדים זיקה ולא מזהים האם הם בתוך היום או שאולי ירד הלילה.

למודת דיאלוג עצמי בזמן שהרטט על הדגדגן שלי מתחיל להיחלש, אני מבצעת החלפה כמו לוחם מיומן שמטעין את הנשק תוך כדי קרב יריות

ושולחת יד לויברטור החליפי שמחובר להטענה, ובמהלך ראוי לציון מבצעת החלפה מבלי להפסיק לנוע כנגד האוויר

וממשיכה בשלי 

וככה שוב ושוב ושוב

העונג לא נפסק, ויש בי רוגע, כאילו לא נתפסת העוצמה של הידיעה שאני יכולה עוד ועוד ועוד

כשהתחלתי היה אור ואז חושך, וכנראה שנרדמתי והקצתי שוב אל תוך האור

כל הטוב הזה לא תלוי בכלום

הוא זמין לי

והוא מושלם

כמעט כמו שהיינו אני ואתה