תת הכרה נפתחת כמו מניפה

יומולדת שמח אנה. אמן שתפסיקי להפגע מכל השמוקים.

בלילה חלמתי שאתה מסדר את מגירת הבלאגן במטבח

חיפשת שם מאהבות ישנות

הבטת בהן בכמיהה

אני חושבת שהתגעגעת

לפעמים הבנת שהן נכנסו לחייך כמו מברג ישן של איקאה

מצאת שם סמים ולא הבנת של מי הם

זרקת המון דברים לפח

אני זוכרת שהבטתי בך מהצד, מסדר

אני שונאת כאלה מין מגירות

יש שם רק לכלוך

בסוף אני תמיד מסדרת אותן בעצמי

ואחרי כל זה, בכל זאת רגע שמח

אז מה את רוצה מתנה?

אני רוצה סיבות לשמוח

מה את מאחלת לך?

לשמוח

על מה תחשבי כשתכבי את הנר?

על חיוך פנימי רחב

אִם לֹא הִסְפַּקְתִּי לָמוּת אָז אוּלַי

אַסְפִּיק לְסַיֵּם אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה עוֹד בְּחַיַּי

ו.ויסוצקי.

אני רוצה ויהיה, באמת שיהיה.

מתעוררת במיטה בכותונת השחורה,

עוד חלום מרפרף כמו פרפר מבוהל מזיכרוני,

פרויד אמר שהחלומות נותרים במוח וחוזרים לתודעה אח"כ כשמופיעה תזכורת.

מצד שני הוא גם אמר שאני מקנאת לבנים בז',

מממ נדמה לי שלא. לי יש קסם שיודעת לייצור בני אדם + מסוגלת להנאות משורשרות.

הישבן שלי מזדקף החוצה מהשמיכה נזכר שנרדם ללא תחתונים מחפש בשמחה קרירות של בוקר, יש לו חיים משלו, בחיי אני אוציא לו דרכון משלו.

מישהי טעתה וכתבה צוּמֶת לב ואני חשבתי שזו הטעות הכי יפה כי באמת יש לי צוֹמת בלב וכרגע היא ריקה כי פעם היתה בה תאונה קשה ועכשיו היא סגורה.

כאן היתה תאונה קשה - אין מעבר

אני תכף כבר בקפה השני.

שומדבר חשוב לא קרה.

היא אמרה לי לכתוב כל יום, כי אם לא אכתוב כל יום

אשכח איך לכתוב

ובאמת שכחתי את המילים

חשבתי אולי צריך גם לגעת כל יום

לגעת בי, לגעת במישהו אחר, לגעת לי בלב

כי אחרת את שוכחת איך נוגעים

באמת בסוף שכחתי את הכל הכל

זה או ציצי או תחת, היא מטרידה, ומראה לו מקרוב מידי שלה באמת שאין תחת

אין דבר כזה שניהם, היא אומרת

אין דבר כזה שניים, אני חושבת

ולא אומרת

במקום זה אני אומרת, לי יש גם וגם, הנה תראי

אבל היא לא רואה

אבל הוא לא שומע

הציצי והתחת שלי הם כניראה שקופים

שקופים ושקטים

אני קוראת על סקס של בנים וזה עושה לי את זה

אני דוחפת יד לתוך הג׳ינס ואני רטובה

הוא מתאר סצנות וגמירות וגבריות ואוננות

ואני מתחברת למיניות הצעירה והפרועה שלי

זו ששהתה עם בנים שאוהבים בנים

זו שטעתה פעם להאמין שהיא מוֹגְלִי בת-בן בין כל הבנים

מוגלית בתבן

אני קוראת על גברים וגומרת

שבת, צהריים במיטה לבד

הבת שלי נכנסת, אמא מתי צהריים? אני רעבה

כן גמני

לאכול מנגו מעל הכיור לבושה בבגד הים השחור

הכלור עוד צורב את העור

לחתוך לחי בסכין חדה ולחרוט בה ריבועים

כתומים

זוהרים

ולטרוף

בלי לשבת בלי מזלג

כמו דיון כזה

חפוז על הקיר

כמו נשיכה של פיטמה

כמו גמירה מהירה

מחוייכת

ובסוף אני אצעק לך ארווין

אתה תלחש לי אנה

ואני אומר לך, מנגו, לא צריך שניים למנגו, הנה אני ואתה זה כבר זוג

*הו ארווין הזן האהוב בקרוב נפרד.

לפני כמעט 4 שנים, לפני עידן ועידנים, פגשתי בפעם הראשונה גבר אחר. 18 שנה היינו יחד, אתה ואני, עברתי איתך כל הצדקה לקום וללכת, לפגוש אחרים, לתת את הלב שלי לאחר, ולא נתתי ולא הלכתי. 

אני זוכרת את הדייט ההוא, הוא היה דייט קטן ומתוק בטבע יפה יפה. פתאם מישהו מולי הביט בי בעיניים חושקות, חייך אלי, רצה אותי, היה לי קשה לזהות את ההרגשה, להבין את מי אני.

אחר כך הגיעו שנים בהן חיינו חיים שלמים הלוך ושוב, אחר כך רצינו ולא רצינו והתערבבנו ונשברנו שוב ושוב ושוב.

אני לא זוכרת איך קראו לו לזה שליטף ראשון את פני, אבל אני זוכרת את השיר ששמעתי באותם ימים.

אני רוצה לזכור את הרגשת התשוקה שהשיר הזה מילא אותי בה, אני רוצה לדעת שהשיר הזה עדיין בי.

אני מדברת עם אנה שלי, בואי אנה, קמים אני אומרת לה, אנחנו קמות, אנחנו ערות. 

אנה לא עונה, היא ישנה כבר די הרבה זמן, היא נרדמה.

תמיד כשאנחנו בלחץ, בעומס רגשי, בחרדה, אחת מאיתנו נרדמת, הפעם זו היא.

בואי אנה, קומי, אבל היא נמנעת, היא ישנה.

אני מנסה להעיר אותה, קומי אנה, הנה שיר, הנה צחוק, הנה סיבה, אבל היא לא קמה, היא ישנה, היא מסובבת את גבה אלי וממלמלת משנתה שרק ככה היא מוגנת, היא אומרת שהיא עייפה.

לפעמים אני בוכה על אנה, לפעמים מתגעגעת, לפעמים אני נזכרת שאנה היא אני.

והנסער היום נסער מאוד
והעבר היום - עבר מאוד
קצת עתיד, ואין הווה באוויר