תת הכרה נפתחת כמו מניפה

אני מדברת עם אנה שלי, בואי אנה, קמים אני אומרת לה, אנחנו קמות, אנחנו ערות. 

אנה לא עונה, היא ישנה כבר די הרבה זמן, היא נרדמה.

תמיד כשאנחנו בלחץ, בעומס רגשי, בחרדה, אחת מאיתנו נרדמת, הפעם זו היא.

בואי אנה, קומי, אבל היא נמנעת, היא ישנה.

אני מנסה להעיר אותה, קומי אנה, הנה שיר, הנה צחוק, הנה סיבה, אבל היא לא קמה, היא ישנה, היא מסובבת את גבה אלי וממלמלת משנתה שרק ככה היא מוגנת, היא אומרת שהיא עייפה.

לפעמים אני בוכה על אנה, לפעמים מתגעגעת, לפעמים אני נזכרת שאנה היא אני.

והנסער היום נסער מאוד
והעבר היום - עבר מאוד
קצת עתיד, ואין הווה באוויר