"אנשים שזקוקים לקהלים, בפני עצמם הם כלום".
הערב מתקיימת הופעת מחווה לגבריאל בלחסן במלאת עשר שנים לפטירתו.
קשה לי לתאר במילים את המקום שאמן (ואישיות) כמו גבריאל תופסים אצלי בלב.
ובכל זאת, אנסה לנצל גם את הפלטפורמה הזו, לתאר את המפגש שלי עם האמן הזה, ואולי לחשוף גם קצת מעצמי בהקשר אליו.
אם מישהו יקרא את זה, ולא הכיר את גבריאל וייחשף אליו דרך הפוסט הזה - ברכה.
נחשפתי אל גבריאל רק לפני עשר שנים, אחרי פטירתו, ומאז הוא איתי שם.
השיר שלו, "כדורי הרגעה בדבש", היה השיר הראשון שפגשתי בו.
אולי השיר הכי כבד והכי מטיח של גבריאל, ומאז הוא והמוזיקה שלו, המילים שלו - נמצאות איתי בהרבה צורות ואופנים.
הייתי רוצה להכיר את גבריאל באופן אישי, אפילו שאני חושב שאני קצת מכיר אותו, בזכות האומץ הבלתי נדלה שלו לחשוף את עצמו כ"כ, עם כל תו ותו שיוצאים לו מהפה (כן כן, יוצאים בהווה. בכל "פליי", גבריאל חי וקיים מחדש), ובקול האוטנתי והמדויק שלו שר או מקריא את עצמו לדעת.
סביר שאני לא באמת מכיר או יודע כלום, ושחצי אם לא רוב ממה שאני חושב שאני יודע - מוטעה. בטח על מה שהוא באמת עבר.
ובכל זאת, המוזיקה שלו והמילים שלו, האמת, האומץ, החושפנות; חשוף, כלכך חשוף - עוברים איתי הרבה בחיים, בכל הקצוות שאני מגיע אליהם בתוכי ומחוצה לי;
בדיכאונות שבאים פעם בכמה שנים, בCPTSD שמלווה תמיד, בתקופות הזוועתיות, ההפוכות, הלא יציבות, העצובות עם התקווה, העצובות בלי התקווה, מלאות החיים, השמימיות, המשמימות והשוממות, השמחות, המלאות בטריגרים, המחרידות בחרדות, הכועסות, הביקרותיות, המלאות ברגעים של השתהות מול חסד ואמת, המלאות בימים של "חצוצרות בראש וזכוכית שבורות". ברגעים של פרידות קשות, וברגעים שאין לי את היכולת לחבר מילים לעצמי או לסביבה שלי על מה עובר לי בראש, בגוף, ובחזה מתוך הניסיונות החוזרים לעבור את אלה בתוך הסביבה הקרובה - והוא שם, תמיד, לכל זה. תמיד יעביר הרבה יותר טוב ממני כל דבר שכזה. מתנה.
אמנם, זה נכון שאני אף פעם לא לבד.
יש מסביבי המון אנשים מדהימים וקרובים ואני מעריך אותם יום יום, ואת חלקם אני אפילו מעריץ, ומזל גדול שיש אותם.
ובכל זאת, הרבה פעמים נפש סוערת מבפנים מרגישה בודדה (אני מניח שהרבה פה באתר יוכלו להזדהות עם זה). שהרי יש הבדל בין להרגיש לבד, ללהרגיש בודד.
וגבריאל, אולי מבלי כוונת תחילה בכלל, נותן יד. במילים שלו, במוזיקה שלו, בטון שלו, בנימה שלו.
מעניין (ואבסורדי קצת) אולי אפילו לומר, שברגעים האלה, הוא נותן לי אוזן קשבת דרך המוזיקה שלו, יותר מכל שיחה (טובה וחזקה ככל שתהיה) עם אדם חי.
את כל המילים של רוב רובם של השירים אני זוכר בעל פה. חקוק בזיכרון כמו חרוט על הגוף.
שמעתי את התחושה הזו לגבי המוזיקה של גבריאל מהרבה אנשים, בכל מיני סגנונות שונים של אמירות, אבל בסוף אפשר לומר שכולם מרגישים דבר אותו הדבר:
המוזיקה של גבריאל נותנת להם יד ברגעים כאלו, יותר מכל אמן אחר.
עצוב לי מאוד שריפוי (או התמודדות) הרבים מוכרח היה להיות על כתפיו שלו;
ב-"החזקת השיניים למאכלת, בלב חרסינה-גוף פחם, בחושך שמכוסה באבן" - לצד "אור גדול, אינ-סופי".
עצוב גם, שאת החשיפה הגדולה באמת לאומנות שלו, והיכולת שלה להגיע לכ"כ הרבה אנשים, הוא קיבל בעיקר אחרי מותו (מבאס שהכרוניקה הזו של "אגדות" כאלו, תמיד קורת באופן כזה).
האמת שלו והאומץ שלו לתעד את עצמו בצורה כ"כ חשופה ואומנותית, הן אלו שעושות כ"כ הרבה חסד לציבור שהרגיש/מרגיש בודד, ומנחמות ועוזרות לו להרגיש יחד, וכבר פחות בודדים.
התעוזה להביע את עצמו מבלי לייפות, מבלי לסנן, לבחור להתעסק בכל הנקודות שמפחידות אותנו, כבני אדם - לגעת בהן.
בראינות איתו וסיפורים מהמשפחה שלו, נשמע שגבריאל עשה את כל זה בראשונה לשם הריפוי העצמי שלו וכמובן מהאהבה הגדולה שהייתה לו למוזיקה, מבלי איזו ציפייה גדולה לאיזו הצלחה מסחררת (ואולי הוא גם לא היה מסוגל באמת להכיל הצלחה מסחררת בכל מה שעבר), אלא שהיה לו רצון לדבר האנושי והבסיסי ביותר - הקשבה אמיתית.
והיצירה הזאת של החיים שלו שנשארה איתנו - היא חסד גדול עבורינו, עבור אותם אנשים.
כשאני חושב על זה, אלי זה היה מוכרח שעוצמת החשיפה תקרה ככה, רק אחרי שהוא נכנס לשמים.
אני תוהה איך הוא היה אוכל את כל האהדה הנוכחית הזו וכמות האהבה והחשיפה, אם היתה מתקיימת באותו האופן בעודו חי ויוצר את כל הקרביים שלו החוצה.
אם זה היה מיטיב איתו, או שמא היה עושה בדיוק ההפך.
ואם היה מיטיב, כמה היה יכול להיות חוצפני מצידנו לרצות עוד חשיפה מהמוזיקה הנפלאה והמילים הממוטטות שלו, ע"מ שיהיה לנו עם מי להזדהות באופן מוזיקלי?
וזו חולה רעה כי כל זה היה רק לעצמינו - ליהטיב עם עצמינו להרגיש טוב יותר ופחות בודדים, וזה לופ והתגברות של חולי שלא נגמרים.
ואולי כל זה רק היה מלחיץ אותו יותר.
גבריאל תמיד נשמע ונראה לי כמו אדם מאוד צנוע ועניו מידי לכל ה"סלביות" הזו, כאילו זה בכל מקרה לא היה בשבילו.
אולי אני כותב שטויות, אבל אני חושב שמציאות כזו שבה היתה לו חשיפה גדולה כ"כ, הייתה עלולה להוות הגברה נוראית של המחלה עבורו.
אפילו, שעמוק בפנים, אני בטוח שכולם באמת היו רוצים להיות כלי לשלוותו.
באחד השירים שלו, גבריאל שר שהוא מבקש שלא להתאוות להיות מנוחם, אלא מנחם.
דבר אחד בטוח - גבריאל עשה את זה. הוא מנחם.
הוא מנחם אותי כ"כ הרבה, ואני מרשה לעצמי לדבר בשם הכלל שמקשיב לו, שהוא מנחם גם אותם באופן בלתי נגמר, אולי אפילו יום יום.
גבריאל עשה ועושה, לכל המכירים בו ואותו - תיקון גדול - נצחי, אינ-סופי.
הרבה אומרים עליו ש"היה מלאך", אבל לי דווקא נשמע שהוא היה הרבה מאוד דברים:
טהור, מלוכלך, חומל, אוהב, שונא, מתעב, עצוב, שמח, מצחיק, מלאך, שטן, רומנטי, אדיש, רגיש, מאמין, כופר, ביקורתי, מקבל, יצירתי, מורבידי, מלא חיות, קשוב, עייף, קליל, כבד, חרמן, עצור, רפוי, ילד, איש בן 120 שנים, מלא תקווה, מלא אובדנות, מלא הכרת הטוב ותודה, אנוכי, זולתני.. אבל מעל הכל - יש לי בראש אדם. אדם שורשי, ייצרי, משפחתי, מצחיק(!!!), איש אדמה שנדמה שהאדמה חרבה עליו והרוח שנכנסה בו בין רגע כברירת מחדל השרדותי, הפכה אולי מידי רבה לכלי שהוא היה, ושירתה אותו ליצירת המוזיקה בין הרחשים התת קרקעיים שנעו ונדו להם מתקופה לתקופה, בין שמים לארץ. בין גן-עדן לתהום.
וכמוהו, ככה בדיוק גם נשמעת המוזיקה שלו:
מלוכלכת, בועטת, מדויקת, מרושלת, נקייה, טהורה, זועקת, צורמת, אינטימית, מרגשת, מיואשת, כועסת, חומלת, מקבלת, מתריסה, אגואיסטית, אלפאית, אופטימית מלאת תקווה, פסימית מלאת אובדן, עוטפת, מתפשרת, לא מתפשרת, רומנטית, שנואה, אוהבת ונאהבת, עמוקה, מלאת רוח, חלולה, ריקה, סוערת, כבויה, אותנטית, שורשית -
ספקטרום בלתי נדלה של רגשות, מחשבות וכל כך הרבה אמת, כשמעל הכל מרחפת לה בחלל, בין כל הכתבים והתווים, התקווה החלולה ששמר עליה לעצמו בלב יום יום.
ואולי עכשיו, מעל כל זה - עומד גבריאל, גבריאל המלאך.
על פי היהדות, גבריאל המלאך הוא המלאך שיושב בשמים משמאל לכסא הכבוד ומייצג את מידת הדין.
וגבריאל בלחסן, למרות הדין שהיה עליו (יש לומר, וואחד דין) - בחר לעשות חסד.
חסד לעצמו + יצירה ומוזיקה = חסד לכולם.
נחן ביכולת הכ"כ טבעית הזו שלו ליצור ולכתוב ולהעביר את זה הלאה לעולם, לתעד ולתת לגיטימציה לתחושות ומחשבות ומילים שיש לכל-כך הרבה אנשים שלא היה להם (ואולי לחלקם עדיין אין) אומץ להביע, באמצעות "חוטים של חסד", דרך הדין הזה שהתמודד איתו במהמורות הימים.
הייתי רוצה לראות אותו ולהכיר אותו ולחבק אותו, את גבריאל, לשבת איתו.
הוא בטח היה מדליק סיגריה בסיגריה בסיגריה בסיגריה.
אני בטח הייתי מדליק ג'וינט לצד איזה כוס קפה או תה. אולי הוא גם היה מצטרף אלי.
הינו משלבים יד, מקפלים רגל, מקפלים אגודל רקוב בפנים וצועקים (או מגבבים יחד) "כוסאוחתוק על הכל"
וסתם צוחקים ואוכלים איזו במבה, ואולי אפילו גם מג'מג'מים אם היה לנו כח.
לא אהיה נוכח בהופעה הזו.
בלי קשר לסלידה הכללית שלי מהופעות לייב בשנים האחרונות; לראות ולשמוע אמנים אחרים מבצעים את גבריאל, הופך בשבילי את הקול והצלילים שלהם למנותקים מידי ביחס למה שהלב שלי מחפש בין המילים לתופים-בס-גיטרה-קלידים.
חיפוש אחרי השאגות המתפרצות והזועקות של גבריאל, הקול המנחם והמלטף שמדייק בטון וגם מזייף, הריפיון שפתיים, עצימת העיניים, איבוד המילים, העמידה שלו בכל הנוכחות הכבדה שלו על הבמה שהוא נותן בה את כל כולו, כשה"זיופים" בכלל לא משנים לאף אחד.
לא בגלל רחמים או ויתור או כל דבר אחר, אלא כי האישיות שלו והנוכחות שלו ברגע הזה על הבמה הם כל-כך חזקים, שהם אלה הדברים החשובים באמת ברגע הזה והרעיון והמסר עוברים במדויק אפילו יותר, דווקא לנוכח החוסר דיוק הביצועי, וממחישים הכל.
אלו דברים שלא יכולים לצאת מהפה והידיים המנגנות של אף אחד אחר, וזה מנכיח בשבילי מידי את הגעגוע, את החוסר. מעצים את הכמיהה למשהו שלא ניתן לממש.
יכול להיות שזה טוטאלי מידי מצידי לבחור בהכל או כלום.
ככל הנראה, זה והקונספט ככלל, מעבירים בי טריגרים כאלו ואחרים שלא מתאים לי להתמודד איתם בתקופה הזו, אבל אני חושב שזו יוזמה אדירה שאני יודע שהרבה אנשים עבדו עליה המון.
אני כ"כ שמח שיש כ"כ הרבה אמנים שנרתמו להופעה הזו.
אני כ"כ שמח שיש כ"כ הרבה אנשים שמוקירים לגבריאל תודה (וגם שהמשפחה שלו שכ"כ אוהבת אותו עדה לכל זה, ותמיד דואגת לומר את תודתה).
לפחות קבוצה של חברים תהיה שם ותדאג לי לחולצות.
מי שמכיר את גבריאל ולא שמע על המופע -
אולי תמצאו שם עוצמות וחיזוקים ותהנו https://www.facebook.com/groups/7139655739/user/100094513996611/
ומי שלא הכיר ולא מכיר את גבריאל -
זו הזדמנות גדולה עבורכם להתחיל להכיר, גם אם לא דרך ההופעה הזו.
להתחיל לשמוע ולחקור ולהחשף למשהו שונה מכל טקסט, מוזיקה ואמן שאתם מכירים.
זכרו ברוך ויישאר ברוך, ומקווה שמנוחתו מאז ועד הנצח - עדן.
תנוח, אחי, תנוח סוף סוף.
תוולד לחיי נצח בצוואה שהשארת לנו דרך המוזיקה והמילים שלך שיישארו פה תמיד כדי לספר וכדי לחבק.
גבריאל בלחסן...
תודה 💜
** עריכה **
הועלתה ליוטיוב הקלטה של המופע ששודר לייב בכאן 88.
