שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

MY INFINITY

כרגע אין בקרוב...
לפני 6 חודשים. 29 באפריל 2024 בשעה 14:41

,You surrounded me with smoke and fog
You thought I wouldn't be able to see the truth behind them, to See the big plan
I was really looking for a ray of light and compassion
To be reminded of who you once were
...But I couldn't find it
You made me forget who I am and instead of being a canvas for your masterpiece you turned me into a shadow of who I once was
And now all I have left is to recreate myself not necessarily different but improved

לפני 6 חודשים. 27 באפריל 2024 בשעה 23:28

בחודש האחרון שמעתי המון דעות 

נמשכתי להרבה כיוונים

תראי לו מה זה

תיהיי אכזרית

תיהיי קשה

כלום לא הרגיש נכון

וכלום לא עזר במערבולת הזו שפקדה

השבוע הגעתי שוב לאותה ההחלטה

אני זו אני

זה שמי שמולי בחר להתנהל בדרך מסויימת

לא מחייב שאני צריכה להתנהל באותה הדרך או גרוע מכך

הניצחון הקטן שלי הוא שאני נשארת אני

אני בוחרת לחמול

אני בוחרת לזכור את הטוב

אני בוחרת לנסות לעשות את הכל על הצד הטוב ביותר

לא מתוך כאב, לא מתוך נקמה 

אלא מתוך כבוד ל 12 שנים ולזכור את נקודות האור

יש שיגידו שזה מוציא אותי נאיבית או מטומטמת

אבל אני בוחרת בי מתוך החוזק שלי מתוך חמלה וטוב

ושום אדם לא יגדיר אותי ושום מצב 

אלא רק אני

לפני 7 חודשים. 20 באפריל 2024 בשעה 0:13

אז אחרי 26 שנה של מערכות יחסים :

שנה וחצי עם אדם לא בדס"מי מוצהר אבל היה אחד השולטים 

12 שנה של אהבת נפש של ילדים

13 שנה במערכת יחסים שהחלה כבדסמ"ית והסתיימה כמערכת יחסים ונילית של בית, ילד וגדר לבנה (טוב לא באמת לבנה אבל הבנתם את הקטע)

כשכולם כמעט ברצף מתמשך... 

היקום מסתבר לא אוהב את זה שאני לבד למרות שמאד התאמצתי לנסות לשמר את פרקי הרווקות הקצרה שעוד היתה לי

 

וכעת שוב חזרתי לרווקות

ואני נותרת בתוך ואקום מוזר ואמורפי

בעיקר בנוגע ליחס שלי עם עצמי

ליחס שלי עם מה שאני רוצה ונכון עבורי

 

והדבר המוזר ביותר בכל האפיזודה הנ"ל 

שזה די מרגש, מעניין, מלחיץ 

אבל לפחות אני מתחילה להרגיש שהדופק חזר

ואפשר לחזור לנשום אבל באמת לנשום

לפני 3 שנים. 24 בינואר 2021 בשעה 21:30

בא לי להרגיש חיה

בא לי להרגיש את דפיקות הלב

בא לי להרגיש את אותם הרגעים שאת שואלת את עצמך למה לעזעזאל את פה

את אותם הרגעים שבהם המוח עוד מנסה להכיל את הסיטואציה

ואת את צליל השוט שחורך את האויר

את ההצלפה הראשונה שהעור עדיין לא באמת מרגיש משהו חוץ מצריבה

הרוק שנבלע

המבט שמתחיל להצטעף

ואז את מתחילה להזכר בלמה

עוד הצלפה, עוד ספאנק, עוד חבטה

והמוח כבר לא באת שם

ואת בין המציאות לכר התת מודע

ורק כשהוא נעמד מאחורייך 

לוחש לך ובודק האם את בסדר

אז את באמת יכולה להתחיל לצלול

ולא נותר עוד מהמודע, מהמציאות ומהסביבה

רק התחושות והריק האינסופי

שמתאחדים ומייצרים את השקט

לפני 3 שנים. 15 בינואר 2021 בשעה 23:05

נמאס כבר להילחם

גם במקום שבו כבר מס' חודשים היה מקום בריחה 

אני נלחמת

והכי גרוע שבכל החזיתות זה להילחם בין יד אחת ל 2 קשורות (במצב אחר היה משעשע / מחרמן אבל...)

כשאת יודעת שאם היו משחררים לך אותם היית לוקחת

איך אפשר לבנות למישהו אימפריה עם ידיים קשורות

איך אפשר להיות בזוגיות שכשכל פעם שמתחיל להיות טוב יורים לך ברגליים

 

איך לעזעזל הגעתי למצב הזה? אני יותר מכל אחד אחד

 

הא כן... מסקנה אחרי 38 שנים בפלאנטה בהתחלה

הם נלהבים

אח"כ הם אוהבים / מעריכים (תלוי בקונטקסט)

אח"כ הם נלחצים כי האגו לא עומד בזה

ואז מתחילים לחבל כי חס וחלילה

שאני, כן כן אני, מי שאמורה להיות סטאז'רית, נשלטת, כנועה (שוב מדובר במספר פוזיציות שלא בהכרח קשורות זו לזו)

תעמוד מולם, תוביל, תכבוש, תנצח, תעשה הכל יותר טוב ממה שחלמו 

 

לא בזה האגו לא יעמוד אבל בזה שהם צריכים את העיני מומו תצילו אותי, וכן מה שתגיד כןן אמן .... בזה האגו עומד

 

FUCK WERE ARE SOME REAL MEN!!!!!!!!

 

 

 

 

לפני 3 שנים. 4 בינואר 2021 בשעה 18:59

לו רק ידעת אם רציתי איך יכלתי לטמטם אותך

באמת שזה לא מצריך יותר מדי

יכלתי לשחק בכל משחק שתבחר ועדיין לרשום שח - מט

אבל אני לא רוצהההההה

שיחקתי מספיק

הייתי בובה

הייתי צעצוע

הייתי שעשוע

הייתי הכל

הכל כדי לספק, להתאים את עצמי, להקטין את עצמי

ודי לא רוצה

רוצה שתעמוד מולי כמו שאתה

שתיהיה ברור ומובן

ושאני אהיה אני

בלי משחקים בלי שטויות

אני יודעת שלשלוט בי מבלי להחפיץ, להקטין זה קשה

אבל זה כל כך יותר מספק

כי ברגע שתשים אותי במגרש המשחקים זה אבוד 

לפני 3 שנים. 2 בינואר 2021 בשעה 2:07

Two minds set as one

Two souls that are conected

No one knows were the path will lead us

You opened a gate-way to a new world

A new opertunity

All is there all is in the finest detail

Like a work of art

You make me subbmisive

You make me want to be there again

, To be Worthy 

To be owned

To be able to call you Master 

 

 

לפני 3 שנים. 20 בדצמבר 2020 בשעה 21:31

אתם מכירים את הרגע הזה

שכל מה שמעניין זה אותם הרגעים של אינסטינקט

של תאווה, של רעב, של רצון להיטרף ולהיות מוטרף

המקום הזה שלאחר הסשן, השליטה 

השלב לאחר ההכנעה בו מה שנותר

הוא להוציא את מה שנותר בנו בצורה הכי בסיסית, חייתית שיש

ולאחר שהכל נגמר פשוט לשכב נטופי נוזלים

מותשים, המוח מפסיק לחשוב, העיניים בוהות והידיים מחפשות את הסיגריה של אחרי

לפני 3 שנים. 14 בדצמבר 2020 בשעה 23:29

אני רוצה שתהיי מאושרת

אני רוצה שתתפתחי 

שתעופי הכי גבוה שאפשר

אני מאמין בך

והיא....

אני רוצה שסופסוף תחשף

אני רוצה סופסוף להבין מה עובר לך במוח

אני רוצה סופסוף להבין האם האיתות שבמוח צודק

אני רוצה לראות מה יקרה כשנהיה לבד

אני רוצה לחשוף כל עצב ונים

אני פשוט רוצה כבר לדעת

 

 

לפני 3 שנים. 7 בדצמבר 2020 בשעה 20:06

הוא נהנה לשמוע איך כשהוא נהיה רציני נשימתה נעתקת

הוא נהנה להחמיא ולפרגן ואחרי לשמוט את הקרקע מבין רגליה

הוא נהנה להסתכל מרחוק ולתת הוראות

הדבר שהוא הכי היה רוצה זה שהיא תהיה לידו

לבחון אותה מלמעלה למטה

להרכין אותה על ברכיו לגרום לה למנות

את כל הדברים ששגתה בהם

ספנקים שהולכים וגוברים

לגרום לה להתחנן להזדמנות לתקן

מבפנים הוא מחייך כי היא קרובה לשלמות 

אך זה משעשע כמה היא רוצה לרצות

הוא מתחיל לצייר אותה בדמותו

עוד הצלפה, עוד ספנק, עוד אטב, מעט שעווה 

והנה עוד מעט היצירה מתקרבת לסיום

הוא נהנה כשהוא מנסה להישיר את מבטה

היא משפילה את מבטה 

הוא יודע שזה מביך אותה 

הוא מכריח אותה נועץ בה מבט עמוק וחודר

ולוחש... את תיהיי בדמותי