MY INFINITY

אם יום אחד הייתי מגייסת את כל הווייתי כנשלטת

לוקחת נשימה עמוקה ועונה לו בכל דבר

כן ....... מה שתרצה ...... איך שתרצה....

ב PUPY EYES, חיוך מתגרה וכל המניירות

האם הייתי מגלה את האמת....

אומנות הבדס"מ נמשלת בעיני כציור על קנבס

כשהקנבס היא כמובן הנשלטת והאומן הוא השולט

את צריכה להגיע נקיה ממניירות, ממשחק (לא רעש וצלצולים כי זה נחמד לפוזה אך לא למהות/למוזה)

תחילה הוא ימרח אותך בשכבה לבנה של דאגה, מרגוע ועטיפה

כדי שתוכלי לספוג ולהכיל את העומד לבוא.

ואז יגיעו משיכות מכחול תחילה דקות ורכות כדי לטוות קווי מתאר

וככל שהיצירה תתקדם יתווספו עוד שכבות, רבדים וצבעים

לבסוף, כשתעמדי שם יצירת אומנות מושלמת עבורו

הוא יעטוף וישמור אותך מכל משמר, כי עבורו

את המהות, המופת שבידיו

והנה היא צועדת

ממעלה המדרגות

מנסה לשרוד אותם עם העקבים

מנסה להציץ אם כולם כבר כאן

ובאמצע נעצרת נזכרת שלא כך צריך

נושמת עמוק עד כמה שהמחוך מאפשר

וכך צעד ועוד צעד היא מתקרבת להמון

פה יד מושטת לשלום

פה יד מלטפת מחשוף

פה נשיקה לשלום

והופ הנה הגיע הזמן לומר שלום לקרוס

קרוס אהוב 4 מוטות של יציבות 

מסמל X בין מי שנכנסה לבין מי שנמצאת

פושטת חיוך, פושטת קיום, נכנסת לריק

במקום בו נמצאים רק אני, הוא והשוט

השאר תפאורה לא רלוונטית ברגעים אלו

כל מגע של השוט מחמם 

כל מגע של עור בעור מדגדג

כל נשימה נהיית עמוקה יותר ויותר

כל מבט נהיה מזוגג

ולפתע הכל נהיה מואר אין ריק אין את שלושתנו

רק תפאורה מפוארת.

רק לפני עשור ובמהלכו אמרו לי את לא תוכלי יותר, את לא תצליחי יותר, תוותרי על יכולות, תוותרי על מי שאת, 

תתרגלי להיות קליפה של עצמך

העצוב שאחרי כמה זמן מגיע התובנה שאולי הם צודקים ואולי אני נלחמת בתחנות רוח

ומאז אחרי המון מלחמות את רוב הדברים ניכסתי חזרה לעצמי ואפילו כמה דברים חדשים שלעולם לא חשבתי שאוכל לעשות.

שיא השיאים החל לפני מספר חודשים שאז הבנתי שאני מסוגלת לעשות את החשוב מכל ללמוד, להצליח, להוביל

לחזור לנהל קריירה כמובילה.

גם כנשלטת את כן, את לא, את חלקית, את פגומה מדי מכדי שיהיה אפשר 

מעניין כשזה נוח אני נשלטת דלוקס וכשזה לא מוחלט עבורי שאני אובסוליט.

אז מי אני:

חכמה על גבול המבריקה, ממציאה את עצמי מחדש, לוחמת, שורדת ומאמינה שיש עוד כמה דברים....

סליחה על הפריקה מקווה שלא שיעממתי

מה היה קורה אם...

ביום בהיר אחד הייתם מקבלים הזדמנות של פעם בחיים

הזדמנות לשנות את מהלך חייכם

הזדמנות לזכור מה אתם באמת שווים בהרבה אספקטים בחיים

מה אם הייתם מקבלים הזדמנות לראות כיצד אתם נתפסים בעיני האחר

מה אם ההזדמנות הזו זו לא רק "מזל"

מה אם ההזדמנות הזו מחושבת

מה אם זוכרים אותי ממקום אחר ומזמן אחר

מה היה קורה אם היינו מכירים לפני הכל?

מה היה קורה אם חלק מהחוויות שחווינו לא היו קורות?

איפה היינו עומדים היום? האם בהכרח היינו במקום טוב יותר? (טוב לזה אני יודעת את התשובה.... לא בהכרח 😄 )

אולי בזמן אחר אם האפשרות היתה עומדת על הפרק היא היתה מתאפשרת

אולי אם היינו מכירים כשאני הייתי בשלה יותר לקבל דברים לגבי עצמי

אולי אם היה לי את האומץ להודות קודם בפני עצמי שאני רוצה

אולי אם הייתי רוצה מספיק הייתי עושה דברים לשנות את פני הדברים

אך היום, במקום בו אני נמצאת ויתכן שגם הם זה בלתי אפשרי

היום אחרי שהקמתי את מבצרי אני לא רואה את הדרך

מצד שני יתכן שמה שאני רואה כעת למעשה רק מתעתע בי

ואלו לא באמת תחושותיי ולא באמת רצונותיי אלא השלכה לשמה.... (כן כן פרויד היה עף עליי כנסיינית )

ובסופו של יום מה שנותר להגיד זה אולי בזמן אחר

אז מי אני וואו קשה להסביר לעצמי אז איך נסביר לכם...אנסה

אני קודם כל אישה עם ניצוצות של ילדה 

אני מבחירה נמצאת בבדס"מ כי המזוכיסטיות שבי קיימת כמעט מהרגע שנהייתי מודעת לאני העצמי שלי

אז מעולם לא באמת הזדקקתי לקהל או לאישור רבים כדי להוכיח את המזוכיסטיות שלי.

אני נחשבת לאדם חכם, עם נסיון חיים 

אז עכשיו עולה השאלה שוב למה אני פה ומבלבלת לכם את המוח

ובכן.... כי עליתי על אי תנועה מטורף ובמשך שנים שמתי בצד את הבדס"מ

מטעמים כאלה ואחרים אך לאחרונה השד צץ שוב אך בדרכים שטרם הכרתי

אז שוב הגעתי למקום של בחינה עצמית מול המקום הזה.

לא יודעת כמה התמסרות נותרה בי למרות שכמהה לה

לא יודעת אם בא לי שוב לבנות את היררכיית הדירוגים כדי להחזיר עטרה ליושנה

לא יודעת כמה בא לי שוב לראות את הבעות הפנים של הסובבים וכן גם של השולט שלי

שלא מבינים איך אפשר להיוותר במצב סטטי לא משנה מה.... ולא חברים חינוך אנגלי זו לא האנקדוטה בשורה זו

כי זה כבר ניהיה משעמם, לעוס, טריוויאלי וואלה טרם הכרתי את האדם שהבין את הרעיון בגוף הסרט.

וחלק העצוב במילים אלו שפעם הייתי שם, נתתי את כל מה שהייתי, כל דינוזאור שהיה מביט היה מודה שהיה מאחל לעצמו 

נשלטת כמותי אך הוא לא הבין, לא משנה מה, לא משנה כמה וזה מה שגרם לי לסגת מהתחום.

ושלא תטעו זה לא שאני דוגמנית צמרת, זה לא שאני גאון אינשטיין ולא זה לא כי יש לי אגו אלא כי אם יש דבר אחד שאני יודעת

וזה איך לגרום לך להרגיש, איך במבט אחד להכיל את כולך ולדעת מה אתה צריך, זה לדעת איך גם בחדר הומה אדם במבט מושפל אחד שתדע 

שאני הרכוש שלך ולמחוק את כל העולם סביב. זו לא מיומנות זו מהות... אך מה הטעם בהכל אם....

מוזר איך שכל החיים שלנו מתכווצים למס' אירועים משני חיים, משני תפיסה, משני מהות אפילו

אם תחשבו על כך אני נוטה להאמין שרובנו התקבצנו כאן בביצה עקב מס' אירועים ששינו לנו את התפיסה שלנו

לגבי עצמנו והובילו אותנו לבדס"מ.

אז נכון לעכשיו אני יודעת שהייתי נשלטת יתכן שעדיין אני נשלטת (ולא, לא חושבת לעבור צד)

מזוכיסטית בטוח, חצי בן אדם וחצי זכרון של משהו שפעם הייתי.

ולא לא מחפשת את האחד שאיכשהו ימצא את מי שאני כיום כי רק אני אצליח למצוא את זה

אז למה אני מזיינת פה את השכל

כי העולם הזה היה התחלה של משהו שנולד מתוך הרס טוטאלי של עולם שחשבתי שחייתי בתוכו

עכשיו שוב אני על סף של לידה מחדש/ סוג של סוף והתחלה חדשה

ואין מקום טוב יותר מפה כדי לבדוק האם העולם הזה עדיין נכון לי? האם אני עדיין חלק ממנו והוא חלק ממני

או שמע מדובר בפרידה מתוקה

ובדיוק כמו סמל האינפינטי בתהליך של הרס וגילוי, חדש וישן, מעגל החיים הכל נגמר ומתחיל באותה הנקודה