אמרת שאת אוהבת שליטה,אבל אני כבר לא בטוח מי פה השולט. צעיפים,אזיקים ,חבלים,ערבוביה שלמה על המצעים הלבנים.
"תקשור ככה שאני לא אוכל לזוז בכלל,אפילו לא קצת" כך רצית. קצת הזעתי כשסיימתי(או חשבתי כך) ,אבל הסתבר שאת עדיין יכולה קצת לסגור את הרגליים (והלא הסברת בברור "פישוק מלא"). עוד צעיף רחב כרוך על כול ברך ,מתיחה לצדדים,קשירה ו..זהו. טוב?אני שואל ,ואת מהנהנת עם העיניים. חשופה לפני,שערך פזור על הכרית,אני מכסה את עינייך ומריח את ההתרגשות באויר. הטיימר מכוון לחצי שעה. "5 דקות של סיבובים באזור ואז 2 דקות ישר וחזק על הדגדגן ו20 שניות הפסקה ,חצי שעה כזו,לא משנה מה אומר לך באמצע" (למעט מילת הביטחון) כך ציווית על לשוני בתדרוך."אה...ו אחרי 10 דקות אצבע משומנת עמוק בתחת". אבל.. עכשיו תורי, מודה שהתענגתי על טעם הדבש החריף.. והריח... ויבבות התסכול של "די תפסיק,אני לא יכולה,גמרתי מספיק פעמים,דאאאייי " ,המשכתי בלי לרחם. בהפקת לקחים נתת תשבוחות אבל הוספת " בפעם הבאה אני צריכה שהתחת שלי יהיה אדום ושורף...כמו שזיף בשל, אתה יודע-להוסיף רובד נוסף" חייכת "אז...תתארגן בהתאם" . נפרדנו בנשיקה . בשעות שאח"כ ניסיתי להבין מה בדיוק קרה שם...
לפני 4 שנים. 16 בפברואר 2020 בשעה 19:40