אני חדש יחסית כאן, אבל מכיר את התחום.
אני קורא כאן טקסטים מדהימים, כנים ומרגשים, גם של גברים וגם של נשים. ויש גם טקסטים אלימים ונמוכים. או כמו שמישהי אמרה לי: "יש כאן הרבה הזויים".
אני משתדל לא לשפוט אחרים. מה שניתן לגלות כאן זה כמה שאנחנו לא מכירים באמת את מי שנמצאים לידינו, במשפחה, בעבודה, ברחוב. לפעמים אלה האנשים הכי קרובים אלינו.
זה לא פספוס? משהו כאן השתבש. כמו שיש מפגשים בעירום מלא, פוליאמוריה, טנטרה וכדומה, שבהם המשתתפים לא מסתתרים מאחורי שמות וכינויים, למה אנחנו מתביישים להיחשף ולחשוף את הפנטזיות הכי פרועות ואת הרגשות הכי עמוקים? ממה אנחנו פוחדים? אנחנו יודעים ממה אנחנו פוחדים. ממה שיגידו ויחשבו עלינו.
אולי זה עוד יקרה פעם. אני בטוח שהחיים יהיו מעניינים יותר. ובעיקר, נהיה אנשים כנים ואמיתיים יותר. ואולי אפילו מאושרים יותר.
עד כאן מחשבות לשעת לילה מאוחרת. תודה והרבה אהבה.