הקורונה תפסה גם את הפוליאמורים בלתי מוכנים, ועם הרבה שאלות בעיקבות "הקריעה הפתאומית והכואבת מהאהובים ומהאהובות".
כמה משפטים שמשקפים את המצב:
"בעלי ואני נוהגים לבלות כשלושה לילות בשבוע בנפרד, ופתאום אנחנו יחד, כל יום כל היום. בבת אחת ישנים יחד 7 לילות בשבוע. ועם האהובים זה כואב ועצוב וקשה. אהובי ואני היינו שניה לפני פגישה אחרי למעלה משבוע שלא נפגשנו ושנגוזה באיבחה אחת בלי שנדע מתי נוכל בכלל להפגש שוב. זה כאב נורא, הרבה דמעות זלגו, הרבה איסוף פנימי נדרש. זה כמובן השפיע גם על הדינמיקה בבית והעלה שאלות, איך אני מבטאת את העצב הזה בתוך הזוגיות שלי ושל בעלי? איך הוא מתנהל עם הגעגוע שלי אל אהובי? איך אהובי ואני מתנהלים ומתמודדים עם הריחוק הפיזי לתקופה בלתי ידועה? ויש גם את בעלי ואהובתו והפרידה שנכפתה עליהם. זה לא פשוט, ויחד עם זאת מאפשר צמיחה ומעודד יצירתיות כדי לפתור מצבים חדשים שנוצרו יש מאין".
