זכרונות

יש ימים שאני מרגישה את כל עוצמתה של היציבת הנפשית שלי ואני יודעת שהעבר מאחוריי.
אני כמעט ולא זוכרת כי בתקופה מסויימת מישהו הצליח לערער את הבריאות הנפשית שלי.
הרי היום אני יכולה לבכות, לטעות, להיפגע, להיחלם ולאהוב בכל נשמתי.
אני מסוגלת להכיל את רגשותיי וברגעים היותר קשים, יש על מי להישען.
ביום יום שלי, ככל שהזמן עובר. התקופה ההיא הופכת לזיכרון עמום

ואז מגיע יום אחד, שבע שנים אחריי ומזכיר לי יום אחר, שבו נשברתי , רגע לפני הסוף.
ואני מפחדת , כל כך מפחדת שזה יקרה שוב ואני במערבולת של ייאוש ואמונה וצלקת שלא עברה.
וכשהיום הזה עובר והחוויות מתקנות ואני מצליחה במקומות שפעם נכשלתי - אני שוב חזקה.

עד הפאם הבאה...
כי מישהו סיפר לי שקרא מאמר שגם שהמוח שוכח, השירים זוכרים טראומות
אבל בנתיים יעברו להם כמה חודשים ואולי אפילו שנים:-)