סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

זכרונות

פעם הייתי כאן ואלו הזכרונות שלי
לפני 18 שנים. 19 בינואר 2006 בשעה 14:38

חשבתי שאולי כדאי לי שלא לכתוב כאן יותר
בגלל שהוא נכנס לבלוג שלי שוב, והעובדה שהוא קורא אותי מרגישה לי רע
אז אני אומרת לעצמי שאין לי שליטה על מעשיו, רק על שלי, אל תכתבי וזהו

אבל נדמה לי שאני חייבת להמשיך לכתוב, כי אם אני אפסיק, בגללו, אז הוא חשוב מדיי
ואם הוא כל כך קטן מולי, שהוא חייב לברוח, ועם זאת, הוא צריך לקרוא אותי בגנבה

איך זה נוגע בי בדיוק?

נוגע, אבל יום אחד אולי זה לא

עינבר - חשבתי הרי אפשר לכתוב בכל מקום,
למה דווקא כאן, איפה שהוא יכול לקרוא

כל פעם שעוד אישה פונה עליי
בגלל שהיא מזדהה עם הטקסט,
אני נזכרת שוב למה.

המקום הזה שלי ושל הקהילה
אני החלטתי שלא יהיה לו מקום כאן.

וזה לא מתוך נקמה, זה בגלל שהוא ברח,
ולא רצה להפגש, אז בטח לא כאן.
מגיע לי מקום הכי בטוח שאפשר בשבילי.
לפני 18 שנים
מUחדת - "מגיע לי מקום הכי בטוח שאפשר בשבילי"


מגיע לך לכתוב. להתבטא. להגיד. כי את חשובה- לעצמך, לאנשים כאן, לבחורות שעוברות את אותו הסיוט שחיית בו- וברחת ממנו.
אם הוא לא הצליח אז {לרוקן אותך לחלוטין מעצמך}- בטח עכשיו הוא לא יצליח.

{ל' חושפת שיניים}
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י