זכרונות

איזה יופי שאני עכשיו חזקה ולכן זה לא יקרה לי
אני לא רוצה שיגידו לי שאני צריכה לקחת אחריות
או שאני חייבת כבר להמשיך הלאה.

אני רוצה שיקראו אותי, ככה פשוט כמו שאני. אולי שיבינו.
שיבינו שאני כותבת כדי לחזק את עצמי, כדי להעריך את עצמי.
שאני לא לוקחת אחריות כאן, כי לא שם מוקד הבעייה שלי.
שייקח לי זמן לאסוף כוחות, רצונות ולהתגבר על הפחדים.

אני חושבת על הימים, לפני שכתבתי את הבלוג הזה,
שלא הייתי בטוחה שאני רוצה להתאושש.
אם הייתי יודעת שחצי שנה אחרי, אני עדיין יהיה בחצי הדרך,
אולי הייתי מוותרת, מפסיקה לאכול ומתה לי ברעש.
והיום אני מרגישה שזה מזל גדול, לא הייתי צריכה לדעת.

והיום, הלכתי דרך כל כך ארוכה בחצי שנה האחרונה
ויש לי המון חשק להמשיך ואני לא רוצה לחזור לשם שוב.