"אתה מותיר אותי רעבה. משהו חסר לי, משהו לא סגור.
המבט שאהבת מורכב מאלף תחושות ...
מכאב, מהפתעה ומתשוקה שיוצרים בי מערבולת של סבל ועונג.
טוב לי שאני איתך, לא חסר לי כלום אבל פתאום אתה הולך ואני נותרת חסרה.
אני מניחה שאני רוצה לדעת שאתה שותף...
שותף לכאב שנותר על גופי, לסימנים שלי, לתחושת השייכות לרגע בו הייתי שלך
הייתי רוצה שתנצור אותי לרגע.
אני רוצה לדעת שגרמתי לך עונג, אני רוצה לדעת שתקח את הזכרונות שלי איתך,
אני רוצה לדעת שאתה רוצה לעשות איתי עוד משהו, שיש לך פנטזיות נוספות , תשוקות
אני רוצה לדעת איך היה לאבד שליטה. אני רוצה כל כך הרבה, על כן, אני נותרת חסרה."
מסתבר שיש לי עוד 5 מכתבים ישנים כאלה, שכתבתי לו ולא היה למי לתת כי הוא בדיוק נעלם.
כל פעם שאני עושה סדר בניירות ישנים,אני נתקלת בהם, פעם הכאב היה מציף אותי.
היום אני פשוט מניחה אותם במעטפה בארון, שהרי אין למי לשלוח ואין סיבה לזרוק את העבר.
לפני 18 שנים. 12 באוגוסט 2006 בשעה 13:35