זכרונות

אני עדיין כועסת,
כי אני לא מבינה איך אדם פוגע בזולת ותמיד נשאר קורבן
ובעצם אני כל כך מבינה, כי רק מי שתמיד, תמיד נשאר קורבן
יכול לפגוע בזולת בלי חשבון, כי הוא תוקף מתוך האומללות
מישהו כתב פעם על אנשים רעים, שמשהו נתקע להם בגרון.

אני מוקפת אהבה,
מוצאת את עצמי מוקפת בחברות בכי מדהימות שאפשר לבקש,
(אפילו שרובן סוטות מין) ובמחזרים הכי מדליקים שאפשר לבקש
וזוהרת מן האהבה הכי יציבה שבחורה נרסיסטית יכולה לבקש.

אני עדיין מהרהרת,
כי שאלת אותי שגילתי שהוא שיקר לי וגם לזאת שאיתו
האם לספר לה את האמת היה הדבר הנכון לעשות או הנקמני
בכל מקרה, באותם הימים, בחרתי שלא לפעול מתוך כאב.

אני מרגישה במיטבי,
כי אני צוחקת על העבר ומדברת עליו בקלילות וכובד ראש כאחד.
כי מצאתי את התבונה להבחין בין שליטה במה שיש לי את היכולת
ומשלימה, לאחר שרקעתי מעט ברגלי, עם מגבלות העוצמה שלי.

ועדיין, אני רוצה לעזור לו,
אבל אני מבינה שהוא יהיה זקוק תמיכה עם המון גבולות קשיחים,
אבל כל זה עוד מוקדם, כי הוא צריך להתחיל בצעד 1 - גמילה.

אז אני מתמקדת בחיי והכי מרוצה,
כי אני מביטה בבייבי החדש שלי בעבודה ואני כל כך גאה בעצמי,
ואני מוצאת את הזמן הדרוש כדי לפרגן לעצמי את הזמן לפינוקים.

ואני תמיד מלאת תקוות,
כי העולם הוא אלף הזדמנויות שמביטות בי בציפיה
ואני מבטיחה לעצמי שכל הגיהנום שהייתי בו, לא היה לשווא.

חם בחוץ, אז תשתו קצת לימונדה מתוקה.