זכרונות

אני יכולה להגיד שאני לא מפחדת ממנו יותר. הוא באמת לא יכול לפגוע בי עוד.
מי שלא מבין, חושב שלקח לי זמן רב מדיי, עד שהתאוששתי ולמדתי.

אבל התהליך היה ארוך, בראשית היה נזק נפשי, מישהו היה צריך לקחת אחריות ולטפל בי.
הוא לא היה שם ולא יכולתי לבטוח באף אדם אחר, אז לקחתי אחריות לבד ושקמתי את הנפש.

אחר כך היה צריך לבנות את החיים שנהרסו, עבודה חדשה, חברים חדשים, אהבה חדשה.
בתחומים האלה עברתי תקופה לא יציבה, כאילו חזרתי לגיל ההתבגרות. הרבה ניסוי וטעיה.
היום אני מרגישה בוגרת וחזקה. היום אני מוקפת בחברים, עם ניסיון חיובי באהבה ועבודה.

מה אני יכולה לכתוב לכם? אצלי הכל נפלא ו שתהיה לכולם שנה טובה.