לפני שנתיים. 3 ביולי 2022 בשעה 11:35
''היום את הולכת להיות כלי'' המילים שלך מסמררות את העור שלי. כי אני כבר יודעת למה אתה מתכוון
''היום את נותנת לי הכל. בלי שאלות. את לא צריכה להבין ולא צריכה לדעת כלום. במוח שלך אני לא מעוניין להשתמש היום'' ואתה מוציא כיסוי עיניים מהכיס. מלטף אותי בעדינות ולוקח ממני את חוש הראיה שלי.
''אני גם לא מעוניין להשתמש בפה שלך היום'' והגאג ברגע מוחדר. אתה קושר לי אותו טוב לצוואר. ואני, כמו כלבה, מתחילה לירר.
''מה את?'' אתה שואל אותי. מנסה לענות לך מבעד למחסום הפה ומה שחומק מבין שפתיי הוא ''ראהוח''
זאת לא הייתה התשובה שרצית. או שכן. קשה לקרוא אותך עם עיניים עצומות, אבל הסתירה המצלצלת לא הרגישה לי שהגיע משביעות רצון.
''היום את מתקן לסיפוק גברים זרים'' אני מרגישה אותך אוזק לי את הרגליים בפיסוק. שומעת אותך צועד לכיוון הראש שלי.
אני רטובה. מיוחמת. מריירת. ומפחדת.
''תראי לי בדיוק עד כמה את זונה'' אתה לוחש לי באוזן.
ואני נחדרת.
מרגישה זין חם פותח אותי. מרגישה את הידיים שלך על הראש שלי. וזוג ידיים בלי פנים אוחז לי את הירכיים ומפמפם.
ואני מבינה.
מבינה שהיום אתה משאיל את החורים שלך לאחרים.
מבינה שאתה מראה לי בצורה בלתי ניתנת לעירעור שאני לחלוטין שלך. שלך לשימוש. שלך למסירה. לסרסור.
''כן זונה שלי. תריירי כמו הכלבה שאת. מיוחמת. נכון?''
איך אענה לך אדוני? הפה שלי תפוס וקשה לי לנשום ולגנוח בו זמנית.
אבל נראה שאתה לא צפית למענה. מלטף לי את השיער ברוגע בזמן שהזיין בלי הפנים מתרוקן בתוכי.
אתה מתקרב לי לאוזן ואני מרגישה אותך מחייך ממני בזמן שבין שפתיך חומקת רק מילה אחת. מילה שמעוררת בי רעב, פחד, והבנה שלילה ארוך עומד בפני.
''עוד''.
