Surreal

מהדברים שגורי אדם מלמדים אותך:

כשהכל נורא ואתה רק רוצה לצרוח

לפעמים כל מה שצריך

זה לחבק ציצי

אני לא מיוחדת

זה לא גילוי חדש עבורי. 

כבר שנים שברור לי שאני בדיוק כמו כולם

הצורך שלי להיות מיוחדת היה כל ההוכחה לזה

הרצון להיות ייחודית הוא שכיח יותר מהעיניים הכחולות שלי

ועדיין אני מוצאת את עצמי מופתעת מהמחשבות האלו

שההתרגשות שלי בתקופה הזאת מאפיינת כל הורה 

חמשת הקילו שמכניסים אור ואושר לחיי לא מרגשים אותי יותר מאשר התינוק של כל אם אחרת מרגש אותה

העולם לא עוצר מלכת למול האוצר שנהיה כל עולמי

העולם מלא באוצרות שכאלה

עם הורים מתמוגגים ונמסים למול חצאי חיוכים קטנטים

The smile sneaking it's way to your cheeks

The sound of rattling following your discovery of your hands

That extra milk left once you've reached satisfaction 

The rushed breaths turning deep as you enter slumber

Pieces of triumph and serenity 

My meaningful evidence of victory

It comes like a tide

Slow waves inching forward

If you aren't keeping track

You may not even notice

Until you find yourself submerged 

Engulfed by water

Cold

Wet

Gasping for air

18 חודשים בעולם הזה

חיה את הלהט של חוסר אונים

מתענגת על התמסרות

מתמכרת ונואשת לכאב

ולא ידעתי כלום

18 שעות בחדר הלידה

לא היה צורך בחבל כדי להגביל לי את התנועה

או כיסוי עיניים שישלול לי חושים

אל חוסר האונים המוחלט ששריתי בו

הגעתי אך ורק מתוך כאב

הכאב לו הייתי מכורה

הסף הגבוה והעקשנות למול מילת ביטחון

לא היו בכלל בסקאלה של כאבי חוסר אונים

כאבים שאין בהם ניצוץ של עונג

יש רק הדים וצלצולים של סבל

חוסר יכולת מוחלט לעזור לעצמי

אפס יכולת לדבר או לתקשר

יש רק חושך

ואת המבט שלך עליי

החוט הדק שמשאיר אותי בהכרה

האור שמשאיר אותי נושמת

כואבת. חסרת אונים. 

התמסרות בוערת בכל כולי

נומי נומי זונה שלי

כמו יפייפיה נרדמת

שקועה עמוק בתרדמת

אני כבר לא בעולם בו את חולת שליטה

נשלפתי למציאות אחרת

ובלעדיי אין לך סיבה להישאר ערה

נומי ונוחי בטרם יגיע היום

בו ארעב פחות להניק

ואמצא את עצמי משוועת להיפתח

אל תדאגי זונה

אמצא אותך ברגע שזה יקרה

וכמו היפייפיה הנרדמת

שמוערת בידיי נסיך לא מוכר

אביא לך גברים זרים

שיקרעו לך את החורים

שתתעוררי בטוב

וטוב שתתעוררי

אמרו לי שזה יקרה לי כשאני הולכת ברחוב.

כשגור צורח, גם אם הוא לא שלי.

שאני צריכה רפידות כדי להגן מדליפות.

אבל אני לא נוטפת.

בניגוד לנוזלי גוף אחרים,

ששוצפים קוצפים ומתפרצים לכל כיוון,

החלב אצלי לא עולה על גדותיו.

החזה לא כואב מגודש,

והביטחון שאתה מקבל ממני מספיק,

לא מגיע בטבעיות.

זה תוצר של עבודה קשה,

זמן, מאמץ, והשקעה.

אולי זאת אני שבוחרת להדריך

האופי השוטף קורא תיגר על הזונה

מנהלת את האירוע גם כשהמושכות לכאורה לא אצלי

ואולי הצורך הזה מגיע מחוסר שביעות רצון

כשאני מורה איך להכאיב

מראה איך לגעת

הקסם במגע נוטה להעלם

כששולט פחות מופרע ממני

ואם אני המדריכה

האם התלמיד באמת שולט?

נכנסת לחיי בסערה

בתקופה של אתגרים ושינויים

החיבור היה מיידי

הוא אפילו הרגיש מדוייק

ואתה תמיד הבעת עניין

רצית אותי והבהרת את זה

היה נעים

והיה כואב

כמו שאני אוהבת

כמו שאני מכורה

יותר משאני צריכה

כאב שונה

כאב של סבל

לא כאב של עונג

ואהבתי את זה

רציתי את זה

את זה. ויותר.

רציתי להיות עדיפות

לא ראשונה. גם לא שניה או שלישית

פשוט אי שם בטבלה

ואתה..

אני לא באמת יודעת מה אתה רצית

כלואה 

בתוך הדם והבשר שהם הגוף שלה

בתהליך

ארוך וכואב שלא משאירים בפיה מילים

בהתפתחות

לקראת מעבר שיהפוך את חייהם

חסרת אונים

לחלוטין ובלי חבלי הצלה

תלויה

בידיו התומכות ללא דופי

יחד

עד שהחיים החדשים שלהם נולדים