|
|
|
פינטזתי על החורים שלך כשהבעל עשה אותי לחור
דמיינתי איך אני פותחת אותך ככה
שתרגישי אותי עמוק
שתכניסי אותי אלייך
איך שאני רוצה
כמה שאני רוצה
רוצה לעצב לך את הגוף לצורה של האצבעות שלי
ולצורה של הזין שאבחר להלביש אותך עליו
אני רוצה לעשות לך את הדברים שאני אוהבת
אני רוצה לקחת את החוויות הטובות ביותר
את הרגעים שהטריפו אותי
ולהשתמש בהם עלייך
אני רוצה להעיף אותך גבוה
להחזיר אותך לקרקע מהעורף
להטריף לך את החושים
לעורר רעב אצלך שלא ניתן להשביע
רצון שהוא הכרח שאהיה בתוכך
אני אכריח אותך להתגבר על מכשולים
שאת לא מאמינה שתוכלי לצלוח
אני אראה לך שאת יכולה
ואז אזיין אותך
הושבת אותי על השרפרף במקלחת
תחת זרם מים חמים
קצת קשה לעמוד אחרי מה שעשית לגוף שלי
פרוקה ומפורקת
עם חורים שעוצבו לצורה של הזין שלך
לצורה של הלשון
האצבעות
וטעם של זרע בגרון
מעט נשטף מהשפתיים תחת זרם המים
הידיים שלך אוחזות בשערי
מכוונות את הפנים כרצונך
והזרם ישיר וחד
המגע אוהב וממלא
כמעט ומעלים את הרתיעה הטבעית שלי מהמטר
המים מוטחים בי ללא הרף
והמגע שלך שובה אותי
תחת הזרם
עטופה
יש לנו מערכת יחסים משונה
אמרתי לך את זה פעמיים בשבועות האחרונים
מחבקת אותך קרוב בעודך שוטפת מעל פנייך
את השפיכה שלי ואת הזרע של הבעל
זה לא רק מיני
אבל יש אינטימיות
זה לא רק חברי
אבל יש שם חברות
ומה שבטוח
זה שלא חסר אהבה
נשכבים שלושתינו איתך באמצע
משולבת בתוך חיבוק שלי עם הבעל
חשבתי שאני עוד לא מוכנה לחזור לפעילות אמונוגמית
לא הבחנתי שהיא חזרה אליי
בקשר חריג נדיר ומהמם
מבלי ששמתי לב
בתקופות קשות אני מנסה לזכור כל ערב 3 רגעים טובים
ועכשיו
כשהתקופה טובה
אני מנסה כל יום ליצור רגעים טובים במהלך היום
לאן שנלך נגיע
כל עוד הולכים בדרך יחד
לילה לא רגוע
צופה בגור נע ונד על הצג
כל שעתיים קורא לי
מוציא אנחות כמדומה שחרב העולם
אך לא רק הוא זועק לאימו
הנקישות של כפות הרגליים
נוכחות עוד לפני שקול יוצא ממוניטור
הזנב מורם וגושי הפרווה מייבבים
רצים אליי כמו מובילים אותי אליו
הרי הוא לא רק הגור שלי
הגור חבר בלהקה שלהם
זה היה הסם שלי
האוויר בתוך ריאותיי
הפורקן למציאות וליצר
השחרור והחופש להתענג
האור אליו נפשי כמיהה
חשבתי שזה יהיה לתמיד
דמיינתי שכל חיי ארדוף
אתחנן ללא דפי לעוד מנה
לא תיארתי שארתע
שהטראומה תיקח ממני את ההתמכרות
שהצורך להישבר בגבול הסף יתחלף
אך הכאב הפך לא נעים
הזיקה שלי התמקדה למגע עדין
לעיטוף מטפח מחבר ומאחה
ואולי הרסיסים עוד לא נאספו
לא התחברו לכלי שניתן שוב לשבור
נעלמה כלא הייתה
מערכת היחסים שלי עם העולם הזה
הרעב שמגוויע אותי
ההתמכרות לכאב
הצורך בחוסר האונים
הכמיהה לציית
אבוד לי
איך אוכל לקרוא לעצמי נשלטת כשאינני מעוניינת שיעשו בי כרצונם?
איך אוכל להרגיש שוב סאבית כשעשיתי עם הגוף שלי דברים ששולטים לא היו מסוגלים לדמיין?
אני חזקה מידי כדי להרגיש שחזקים ממני
לא מסוגלת לדמיין אותי מתחת לאדם אחר כשאני מעל כל העולם
הרעב המיני שופע מבעבע גועש ומתפרץ
אבל הזונה המטונפת שנואשת שישתמשו בה נעלמה לי.
ואולי היא רק צריכה שולט נכון שימצא אותה
''ראיתי את האדון שלך'' הוא אמר בקרירות
יכולתי להאשים אותו שהוא הכניס לי אותך לראש
אבל בכנות. מעולם לא יצאת משם.
האדון שהיה שלי. שהייתי רכוש שלו.
לא יצאת מהראש כשעזבתי אותך
ולא חודשים אחרי כשסירבת להסתפק בפירורים
לא כשהתעברתי
לא כשאדון חדש קרא לי רכוש שלו
לא כשהגיע לעולם הדבר הכי מדהים שראיתי בחיי
לא כשמצאתי שלא מתחשק לי פולי ולא מתחשק לי אדון
לא יצאת מהראש
לא יצאת מהלב
מקומך נשאר מונח
מלא בגעגוע
וכשנוגעים בו- כואב
''קחי לך את הסופש'' המילים כמו חומקות דרך חיוכך
כאילו זה עניין של מה בכך
כמו לקחת תפוז מהסלסלה על השיש
ואני כבתולה שמעולם לא טעמה פרי הדר
נשכחה ממני היכולת לשחרר
איך ניתן לשחרר כשהשחלות שלי בוערות
ואיך הן לא יעלו בלהבות כשגוש האושר זועק לאימו
אך כמו אם אמיתית נתתי יותר ממה שהיה לתת
יותר ממה שנאגר ברזרבות
ואני נופלת לזרועותיך כמו קליפה
מרוקנת
נואשת למנוחה גם אם לא מוכנה להודות בכך
''אני לוקח אותו. תנוחי''
אני רואה אותך לוחש מבעד לדמעות שנאספו בעיניי
ויודעת שמה שאתה אומר באמת זה- את לא לבד.
מרגישה את האהבה שלך חזקה מתמיד
