לפני שנתיים. 13 במרץ 2022 בשעה 19:46
זה היה הסם שלי
האוויר בתוך ריאותיי
הפורקן למציאות וליצר
השחרור והחופש להתענג
האור אליו נפשי כמיהה
חשבתי שזה יהיה לתמיד
דמיינתי שכל חיי ארדוף
אתחנן ללא דפי לעוד מנה
לא תיארתי שארתע
שהטראומה תיקח ממני את ההתמכרות
שהצורך להישבר בגבול הסף יתחלף
אך הכאב הפך לא נעים
הזיקה שלי התמקדה למגע עדין
לעיטוף מטפח מחבר ומאחה
ואולי הרסיסים עוד לא נאספו
לא התחברו לכלי שניתן שוב לשבור