Authentic fantasy

זו כבר תקופה שאני מפנטז על זה

לעטוף חלקים ממך בניילון נצמד שקוף

לארוז אותך כמוצר יפהפה הממתין לצרכן המשתוקק

וכך עשיתי

ברגע שעמדת שם עטופה מול המזגן אמרת שקר לך

חיבקתי חזק וליטפתי מבעד לניילון

הנחתי אותך על המיטה, חיככתי את איברי בין שפתייך ועל הפנים

רגליים מפוסקות, חורי הכניסה שלך סגורים בתוך האריזה

אמרתי לך שאני רוצה לקרוע אותך! 

שלחתי את האצבעות ופערתי חורים בעטיפה בדיוק באזורים שהייתי צריך! 

אזור בין רגליך פתוח בפניי לשימוש ופשוט עשיתי את מה שהכי רציתי באותו רגע וזיינתי אותך הכי חזק שאני יכול!

תפסתי אותך מהידית שנוצרה מאחת מרצועות הניילון שמלופפות בין החזה לגב והגברתי את הקצב

השפרצתי אותך כהוגן, רציתי לסחוט ממך הכל! שתנזלי כמו מפל!

ביקשת יפה שאתפוצץ בתוכך 

אבל אני רציתי לקשט לך את הפנים והצוואר וכך עשיתי

האם הייתי צריך לעיין טוב יותר בעלון לצרכן לפני השימוש?

יושבת לידי לחוצה, עצבנית, מתוחה, מנסה שלא להלחיץ אותי, לסמוך עליי שאנהג בטוח ואביא אותנו למעוז חפצנו 

ווייז עושה לך טיזינג ומעלה את הETA בעוד ועוד דקות

זיהיתי שאם לא אתערב  מצפה לנו נסיעה קשוחה.

מבקש ממך לעצום עיניים, לקחת נשימה ומיד אחריה עוד אחת

מבקש שתורידי את התחתונים ותתחילי לגעת בעצמך

"תפסקי רגליים! לא מעניין אותי מהרואים מבחוץ"

מכניס אותן לזון של שחרור עם הגוף

"אני רוצה לשמוע את הכוס שלך" כתגובה את פשוט יורקת, מרטיבה את האזור עוד יותר וממשיכה לגעת ולהתנשם 

אני יודע שבלי ההוראה המופרשת לא היית יכולה לעבור מהמצב הקודם למצב הנשלטת שבך

וכמה שאת עושה את התפקיד הזה טוב!

מידי פעם אני מעביר עליך ליטוף כדי להזכיר לך במגע שאני כאן איתך...

עד הרגע שמזהה שהצלחתי למקד את האנרגיות שלך מסטרס לעונג והצלחת להרדם...

אני את שלי עשיתי לעת עתה 

מכאן שם לי פלייליסט קצבי מעורר וממשיך לנהוג ולתכנן בראש את העונג הבא שלך

זורק אתכם רגע לחוויה שוודאי תהיה מוכרת לחלקכים

מכירים את זה שאתם לוקחים נשימה וצוללים הכי עמוק שאתם יכולים בים או בבריכה?

הזרמים שמטיילים להם בגוף ונעים בין צוואר, כתפיים ועד קצות אצבעות הרגליים שברגע אחד קסום חשים את הקרקע משתפשפת על הבטן והברכיים, שינוי הטמפרטורה הקיצוני בין פני המים לגובה הקרקע זה 

השלב הזה הוא פלא אמיתי וכנראה אחד מהזכרונות הישנים ביותר שיש לי שיכול לקשר למושג "ריגוש"

אבל כמו בכל רגע קסום של עונג זכורה לי גם תחושת חוסר האונים שבאה אחרי

הלחץ המתגבר באוזניים, הגוף שנכנס למתכונת חירום ומגיב לסטרס בתנועות גפיים חדות כדי להעלות אותנו מהר ככל האפשר אל מעל פני המים, הקושי בריאות, שחרור החמצן האינסטיקטיבי

עד לרגע בו אנו פורצים מתוך המים, לקחים נשימה שממלאת את בית החזה בשחרור, השמש שמסנוורת ומחממת לנו שוב את הראש והכתפיים ועוטפת אותנו בטוב

האם התמודדות עם חוסר האונים והחרדה שהרגישו לנו כמו נצח היו שווים לנו את הזרמים והעונג שהרגשנו יחד איתם לרגעים קצרים? 

מה גודל התודעה והזיכרון שמוקצה לצריבה של כל אחד מאלה? מי קבע את היחס והאם קיימת משמעות לגודל?

 דפוס חוזר או שיעור ממנו לומדים מוסר השכל להמשך?

האם תמיד יבוא כאב ופחד כמלווה לעונג וריגוש?

בין עיסוקיי הרבים אני מוצא את עצמי מפתח תחביב חדש-ישן שבו אני מגרה את עצמי בין חושים ותחושות ונכנס לי לחנויות שמעלות בי את סף הגירוי 

מרתק אותי לחקור ולבחון את פרץ ההתרגשות שתוקף אותי ברגעים שמגלה גוון חדש ובוהק במרקם שאותו אני אוהב, ומוריד אותו מהמדף בדרך לקופה 

לא יכול להתעלם מכך שההתרגשות שעוטפת אותי זהה לריגוש אותו אני חווה ברגע בו אנו נזרקים למיטה, מתפשטים, טועמים ומריחים דמות חדשה ומסקרנת שאנחנו מגלים בפעם הראשונה ורק מדמיינים את גוון העור המגורה ממגע ואחיזה, הזעה ופליטת נוזלי הגוף לכל כיוון שרק מקשטים לנו את הסדין שמשמש כמצע ליצירה עליה אנחנו עובדים

אז אם קיימת תופעה כזו, ממנה אני אכן מתקיים

צבעים מהפנטים אותי

ככל שיש יותר גוונים כך אני נדלק יותר

ומשם הדרך לחשבון האשראי החודשי שלי היא חד משמעית וללא רגשות אשם

כל המתיימרים להיות פתוחים וליברליים אבל בפועל מתנשאים ופלצנים יותר מאחרון המונוגמיים

כועס, מאוכזב, מתוסכל, פגוע

אבל זה נכתב פה באוויר כי אתם לא באמת תקראו את זה אף פעם... הרי גם משהו שקרה מולכם לא שמתם לב שקרה

אבל הגלים שיצאו משם התפתחו לכם לרעיון והשראה אז לקחתם יוזמה לנסות להיות קצת בני אדם

כלכך בני אדם שהשתמשתם בה בכזאת ציניות! זו שאיתי בבית ומלאה בקריזמה במקום שאני לא חלק ממנו

אז היא אולי תמימה 

אבל אתם דוחים

למה לעזאזל אנשים כלכך לא ספונטניים? 

בא לי לעשות משהו הערב משהו

עבר עלי  שבוע קעבר בשניה והרגיש כמו חודש

בא לי קצת להשתחרר הערב... באמת שלא הרבה

אבל חסרה לי אווירה קלילה והרפתקאה ספונטנית ומרגשת

אבל נכון לעכשיו העולם לא כלכך מסתנכרן עם האנרגיות שלי

אז במעבר חד מהפוסט הקודם אני אכן לומד להעריך יותר סיטואציות שהן לא בהכרח מיניות ויש להן מקום מיוחד בלב 

אבל

בואו נשים דברים על השולחן, או ליתר דיוק במקום של הכוסות באוטו (כן כן זה שליד הבלם יד)

אנחנו משחקים כאן בהורמונים וזה לא חדש שאני בן אדם שנע מהיצר שלו

מרגיש את הצורך ברגש חדש, חיבור, תקשורת, התעניינות, חקירה, מגע, עוצמות, נוזלי גוף, נשימות, טעמים וריחות...

זה יכול להיות בקצב הזה ויכול להיות גם אחרת אבל הרבה זמן שלא התרגשתי ממישהי חדשה שסחפה אותי...

דווקא עכשיו כשהתנאים קצת הבשילו והזמינות האישית משתחררת לה בהדדיות בבית אני מוצא את עצמי במחשבות על "האם אני במרחבים הנכונים עבור מה דאני מחפש או צורך" 

-נושא למחשבה

עבדתי אתמול רחוק מהבית

הבוקר התחיל לא קל יצאתי הרבה יותר מאוחר ממה שתכננתי... היינו עייפים וקצרים זה עם זה אבל אחרי שיחת טלפון מהדרכים היינו בטוב יותר

מספר שעות לאחר מכן פגשתי באופן ספונטני את זו המיוחדת שגרה רחוק...

קבענו בתצפית שהיא הכירה

ישבנו שם, דיברנו, התחבקנו והיינו קרובים 

פשוט היה לי נעים

מיניות לא הייתה שם כי פשוט היה נעים גם סתם כך קרוב ולא היה צורך בלהוביל לשום מקום אחר

לפעמים אני תוהה לי אם זה היה עובד ואם היה יכול להיות יותר מזה אם היא הייתה גרה קרוב יותר

הרי נימנים ממש אוהבת אותה והתקשורת פה היא בול איפה שהיא צריכה להיות בקשרים מהסוג הזה

חוזר למציאות ומשתדל להנות מהרגע ולא לחשוב על "מה היה אם"

היה כיף ונעים כמו תמיד 

עד לפעם הבאה

אז הערב ציירתי עליה שוב

מישהי שאני לומד להכיר ממקום חברי לגמרי

התקשורת שלנו מתפתחת סביב העובדה שהיא אוהבת להיות קנבס ואני מתמלא בהשראה וחשק ליצור עליה בגוונים וצורות וכך אכן עשיתי.

החוויה הקרובה והאינטימית שמתקיימת במסגרת אפלטונית שכזו זורקת אותי למקומות מרתקים של איפוק שפיתחתי בתוך עצמי

העובדה שאישה נאה ומושכת נוכחת מולי עירומה בבטחון מוחלט ואני מרוכז בשלי בין הצבעים והמכחולים 

זה לא שאני לא נמשך, להפך

אך משהו בנוחות ההדדית גורם לי להעריך סיטואציות חבריות אפילו יותר כשהאווירה נינוחה ומשוחררת

מסתבר שהגבול בין יצריות ליצירתיות אכן דק מאוד וכאן איתה ולעת עתה נעים לי שזה כך

ככל שעובר לו הזמן בין שעות הנהיגה שלי בפקקים אני יותר ויותר מתייאש מהחברה האנושית

אנשים מתנהגים דוחה סתם מאגו בלי לחשוב על הסיכונים 

וזה ישירות נוגע לי בטריגר של חוסר אחריות שממנו אין דרך חזרה לשכנע אותי לטובת אדם שחצה אותו

בקיצור אנשים תהיו בני אדם,

תזדיינו יותר ותנהגו פחות

*הודעה זו נכתבה כשירות לציבור*

עכשיו תתפשטו