זורק אתכם רגע לחוויה שוודאי תהיה מוכרת לחלקכים
מכירים את זה שאתם לוקחים נשימה וצוללים הכי עמוק שאתם יכולים בים או בבריכה?
הזרמים שמטיילים להם בגוף ונעים בין צוואר, כתפיים ועד קצות אצבעות הרגליים שברגע אחד קסום חשים את הקרקע משתפשפת על הבטן והברכיים, שינוי הטמפרטורה הקיצוני בין פני המים לגובה הקרקע זה
השלב הזה הוא פלא אמיתי וכנראה אחד מהזכרונות הישנים ביותר שיש לי שיכול לקשר למושג "ריגוש"
אבל כמו בכל רגע קסום של עונג זכורה לי גם תחושת חוסר האונים שבאה אחרי
הלחץ המתגבר באוזניים, הגוף שנכנס למתכונת חירום ומגיב לסטרס בתנועות גפיים חדות כדי להעלות אותנו מהר ככל האפשר אל מעל פני המים, הקושי בריאות, שחרור החמצן האינסטיקטיבי
עד לרגע בו אנו פורצים מתוך המים, לקחים נשימה שממלאת את בית החזה בשחרור, השמש שמסנוורת ומחממת לנו שוב את הראש והכתפיים ועוטפת אותנו בטוב
האם התמודדות עם חוסר האונים והחרדה שהרגישו לנו כמו נצח היו שווים לנו את הזרמים והעונג שהרגשנו יחד איתם לרגעים קצרים?
מה גודל התודעה והזיכרון שמוקצה לצריבה של כל אחד מאלה? מי קבע את היחס והאם קיימת משמעות לגודל?
דפוס חוזר או שיעור ממנו לומדים מוסר השכל להמשך?
האם תמיד יבוא כאב ופחד כמלווה לעונג וריגוש?