השטן הוא גם מלאך....

מתכלת השמיים נשפך עפרוני בפעמונים
כיפת שמיים הייתי שלווה כל כך, שקטה
ושמש של הבוקר מתוקה
ליטפה של העצים קרניים

להיזכר בלילה אחרון ביחד
אני ואת .... עולם עוד לא מוכן
עולם אכזר של דת ואמונה טיפשה
אני ואת, האהבה של שתינו, אסורה
תמיד משכה אלינו מבטים
של אנשים האפורים שלא ידעו אף פעם
אש אהבה, צריבה כואבת של פרידה .....

שפתיים מכוסות בחזזית שחורה קרושה
היא יחפה ולבנה כמו סיד
עמדה על הבמה בנויה בין לילה
ולחש מאיים תלוי לו באוויר

הם, מרגלים של דת שיקרי היו מזמן כבר בסביבה
הן אלילות של אהבה היו מאוהבות מידי
לא הסתכלו הן בצדדים שהתנשקו בלהט מטורף
וגם השאירו חלונות פתוחים כשעשו הן אהבה
צרחות של הנאה פרוע, גניחות של עונג
העירו הן קינאה בין אנשים פשוטים
האמהות הזועפות, והגברים פגועים ....

הלחש משוטט בתוך קהל, וכמו נחש ארסי נושף
ונעצו הם מבטים קודרים, האנשים שהתגברו על פחד
על הידיים השקופות והשבורות
על עור קרוע בכפות רגלים ....

כל מה שהן רצו אי פעם, זה שקט ושלווה
כי אהבה כבר הייתם להן מזמן
עוד מילדות הלא רחוק זכרו הן
אך אהבו הן פעם להיות ביחד, רק ביחד....
אהבה הטהורה עם התבגרות הפכה להיות
אהבה האסורה, אהבה בין חברות
הן לא רצו להתחתן ולא רצו לפגוש שום נערים ....

" על הגורל שלך רק הזאב יבכה!
מאוד יתאימו לך קרניים וזנב!"
" לא חברים, אני חושב, ככה אמרים
הן שתיים היו, שניה עדיין היא בכלא....."

לגעת עם השפתיים בשפתיה, לרדת במורד של הגופה
למצוא שם פטמה קטנה ורודה כל מתוקה
לינוק אותם, זה כמו לשתות דבש אלוהי
לגעת וללטף ולענג, רק ללקק, למצוץ לינוק
אחת את השניה רצו הן, זה אושר המוחלט היה
רק אהבה ועונג, צעירות, פרועות וגם הכי יפות
קורנות מאושר, זוהרות מאהבה, שלוות כל כך הן בבחירה

" ואין לחמלה מקום כאן!
יפה מידי זה כל הבעיה
ואיפה יופי יש ידוע כבר מזמן
רק פיתוים וחטאים וזה אומר דבר אחד – שטן!"

החופשיות מדת האמינו הן תמיד באמא אדמה
ברוח משוחררת, במים מתוקים של הנהר
באש האמינו הגדולה, שיכולה היא לחמם וגם לשרוף לפעמים
הן חיו רק באושר פיזרו תמיד הן רק שמחה
דמעות היחידות היו של עונג, מתי הגיעו שתיהן לפסגה
הטיולים ביערות האפלות והפרחים האדומים שהן הביאו
פיזרו נקטר של אהבה וכל אחד שרק נכנס אליהן אהב אותן מיד

" הן רק אתמול הסתובבו בינינו
היו בחתונה שהייתה רק אמש
תפסו אותן ישנות בתוך מטבח
נו לך תדע אולי רצו הן להרעיל אותנו....."

רק פעם אחת דיברו הן על בריחה
רחוק,רחוק מכאן לאיפה שאין דת
הן נשבעו לשמור תמיד אחת על השנייה
תמיד, בתוך הסערה או על הר, לא משנה בעצם
נאמנות ואהבה זה כל מה שחשוב
הן ערבבו טיפות של דם בתוך היין
אותו שתו הן במטבח, כשהיו בחתונה ....

היא לא הרגישה כבר כאב שלה
צלובה על העמוד עם השרשראות
היא יבבה על האונה שלא שלה
על הגורל המקולל והשבור של חברה

והם לקחו אותן עם שחר, קטלו את השינה המתוקה
הם קיללו וצעקו, תפסו אותן חזק כל כך
ולא נתנו להיפרד בפעם האחרונה
המבטה המפוחד כמו של חיה בתוך פינה
היא רק הרגישה לשניה מכה בעורף
התעוררה בתוך הבור מסריח, מזוהם
האנשים שישבו שם פחדו ממנה, התרחקו

היא נקרעה בתוך החרטה העקרה
שהיא נתנה על הקצה של התהום
לעטופים בתוך גלימות שחורות כלבים של אלוהים
את אהבתה היחידה

הם באו ולקחו אותה, עינו אותה שעות
היא כבר איבדה קולה מתוק, איבדה תחושת הזמן
והיא שמעה אותה דרך קירות של אבן
שמעה אותה בנשמתה צורחת מכאב לא אנושי
ביקשה מהם היא להפסיק, רק לענות אותה
ואת החברה רק לעזוב בשקט, או רק לתת לה מנוחה
היא לא ידע רק מה תהיי תמורה ....

היה נדמה לה בין דמעות זולגות
האם שדים מסתובבים מעל ראשה?
ומשחקים עם שערה פזור שחור
עושים לה פרצופים ומזמינים אותה איתם

תמורה תהיי בגידה, תגידי רק מילה
רק תלחשי אותה .... מילה אחת קטנה
נכון שאת וחברה – המכשפות הידועות?
אתן ביחד כל הזמן, סימן של השטן מעל ביתכן
נמאס לה להסביר שזה סימן של אהבה
תגידי לנו רק – נכון והיא תפסיק לסבול
לא סתם הלכתן אל היער, לא סתם, תגידי רק – נכון.... ?

והשדים: " בין אנשים אין לך מקום אחות היקרה
בתוך הנשמה שלך כבר אין ורדים הכל רקוב לך שם
של השטן תהיי כלה!
כי הבגידה שלך! וזה מחיר שלה!"

והיא אמרה .... רק להפסיק לשמוע ייסורים שלה
ורק לדעת שהיא, אולי היא תחיה
ידע בתוך שניה שטעתה, אסור היה לה להודות בשקר
חיוך רחב על הפנים של איש הדת שחורה
הוא כבר חותם על הוצאה להורג
כבר לא אכפת לה מעצמה ומכוחה האחרונה
היא מבקשת מחילה לאהבה שלה, האיש זועף: "אין מחילה למכשפה!"

" למה בוכה ומקשיבה את למצפון?
האלוהים הוא לא אוהב חסוריי האומץ
את לא תראי גן עדן לעולם
אז לא עדיף להיות הנסיכה של גיהינום?"

הבינה היא שהוא שיקר לה
כי הצרחות הם לא הפסיקו לשניה
אותה הם כן הורידה מכסא העינויים
והיא בכתה, התחננה היא לפניו
רק להפסיק את הכאב שלה
מה עוד היא יכולה לתת לו בתמורה?
כי לא נשאר לה מה לתת היא כבר הודתה ....

והתפילה שלה, היא נעשתה חירשת
והייאוש ניטלה מעל ראשה
שסע את נשמתה חפה מפשע
עם חסרות תקווה הקר שלו

הכל כבר נעשה שחור בתוך עיניה
ורגעים יפים של החיים קצרים כל כך
כמו סרטונים מצוירים של החיים שלא שלה
עוברה בתוך ראשה
אל העמוד לקחה איתה רק אהבה
ואימונה בטוב של אנשים רעים
כי אף אחד הוא לא רע מלידה
זה רק קינאה באהבה של אחרים

צלובה, בזויה, נרדפת
בתוך המעגל של חיילים בשקט הקודר
עמדה האהבה וזרם של עשן
החליק לו על הגב שלה מושחת......

אני הולכת אל החושך
ומשאירה לכם כאב
אתם שלא ידעתם סבל
עכשיו תדעו שסבל בא עם אהבה
ואיך שאש תזרום לכם בדם
היא גם תצרוב לכם בלב
כי מהיום האהבה – היא גם כאב