השטן הוא גם מלאך....

פרץ רעם ....

הטבע השתתקה בתדהמה, הציפורים לפתע הפסיקו לשיר, אפילו העלים הקטנים של העצים כאילו קפאו במקום, נתקעו באיזה ג'לי. הרוח שרקה באוויר והצליפה על החיק החשוף של הטבע, משאירה סימנים עמוקים על הדשא המוטה ושיחים מכופפים. הצלפות על הנהר הקפוא השאירו עליו ציורים דמיוניים. הגיח גשם... כמו דמעות מתוך העיניים של בתולה, שבפעם הראשונה טעמה את המתיקות של הלקאה.

התחילה הסערה ....

הסופה השתוללה וזעמה, מענישה את הטבע על היופי שלה, מלקה אותה ללא רחמים על שלמות. הרעם החריש אוזניים ללא הפסקה, הברקים זהרו, מנסים לשטוף את כל הצבעים, להפוך את העולם לנגטיב שחור לבן. בגניחות של הרוח נשמעה צעקה מחרישה. ככה אפשר לצעוק רק מכאב אדיר או הנאה ... או מזה וזה יחד ...

העצים התכופפו למטה עד הקרקע, מנסים לכסות את האדמה הערומה, אבל ההצלפות של הגשם נחתו עליה שוב ושוב ולא הייתה הצלה מהסערה המשתוללת. כל מה שנשאר זה רק להיכנע... אבל האם היא תיכנע? היא כל כך גאה וחופשיה...הרוח השתוללה יותר ויותר ... שריקות של הצלפות השתרעו לאלפי קילומטרים ... דמעות של הגשם זרמו ללא הפסקה, הפכו לנחלים קטנים, מוסיפים עוד צלקות על גופה של הטבע...

ולפתע הכל הפסיק. נהיה שקט מחריש... ופרצו חיים !!!!! בשמיים הופיע קשת, שמה את הנקודה האחרונה בסשן מטהר של הסערה. נדמה כאילו כל עלה, כל פרח זהרו בצבעים רעננים וחדשים. הציפורים צייצו בשמחה, שרו שיר – תהילה של החיים ושתקו ברחשי כבוד, כששמעו מרחוק את הגרגור העייף של הסערה, נותנים לה את הכבוד האחרון על שליטתה על הטבע. הסופה התרחקה ונרגעה בשביל לחזור שוב פעם ברגע שיבוא הזמן. מתי ששוב פעם יהיה צורך בפעולה המטהרת שלה, מתי ששוב יבוא הזמן להעניש את הטבע... בשביל שהחיים יפרצו שוב.

וככה יהיה תמיד!!!!