המוות וחלום – הם כל כך דומים כמו אח ואחות......(אריה)
עכשיו כבר לילה ואני עדיין עוד מצפה לשמוע צעדים
יודעת שלא אשמע אותם יותר, אבל עדיין....
יושבת על כיסא גבוה, ערומה ומוכנה
אתה לא בא, הוא לא הגיע.... אני נשארתי ..... ערומה
הייתי שם...... הכל כל ריק שם
ואין שם אור בקצה המנהרה
והחיים מסובכים, המוות הוא פשוט
מתי שכבר נמאס כאן מהכל
ישבתי והקשבתי לצליל חלוד של טלפון
כל כך רוצה לשמוע קול מוכר עד הכאב
אפילו שמילים ריקות כבר, אין בהם תשוקה
סוגרת, נעמדת מול מראה
ומסתכלת לעצמי בתוך עיניים
רוצה למצוא שם תשובה
הייתי שם..... ומה יהיה אחר כך?
ושם נשבעתי שימשיך לחיות
לאלוהים נשבעתי, לא לכם
והחובה שלי היא לקיים ....
ילדה – אישה – ומבוגרת
רואה שם כל שלב חיי
גם זה שלא היגע
רואה אישה
היא חזקה
והיא יודעת שאהבה שלה
חיים שלה
הכל עדיין לפניה
למרות הדרך שעשתה
היא ארוכה, אבל עדיין יש המשך לה
הייתי שם..... אבל חזרתי
הם לא נתנו לי לעזוב
נולדתי מחדש, והתעוררתי
עוד לא סיימתי את דרכי
לקחת את הכל מהחיים
וליהנות ולמצות אותם עד תם
להיות אני, פשוט אני
לצרוח, לעשות שטויות
להיות ילדה, אישה
אוהבת נאהבת .....
הייתי שם.... ולא כולם זוכים
להיות שם איפה שהו באמצע החיים
הרוב רק בכניסה לשם נזכרים
בכל אותם דברים שלא הספיקו
כל כך הרבה שגיות,
כל כך הרבה בחירות קשות
הרבה דקות של אושר
עונג, אהבה, שמחה
חיים שלי, חיים
אני עומדת, מסתכלת
- אישה, - אומרת, - תחיי!
הייתי שם.... ונאבדתי בדרך
והדרכים התבלבלו לי לתוך יד
כל כך מוזר – נראה שלא חלמתי
אבל מי החליט שהחיים זה לא חלום?
לפני 17 שנים. 12 במרץ 2007 בשעה 10:46