הגוף המעונה שלי רק מחפש סדין
ומחכה בקוצר רוח להתפטר מהבגדים
אתה, תשאיר את כל השאלות שלך בצד
זה לא הזמן ..... רק לא עכשיו ...
וירחפו ידיך על גופי בעדינות
על מרכוסות המועטות שלי
ושוב פעם רחש הרועד
אוסיף לנו קצת רגש מטופש
ואנחת הרווחה של המיטה המשתוקקת
היא תסומן עם הקיפול ראשון של הסדין
אני אצלול אל החיבוק נטול בושה שלך
כל כך פשוט כל כך במהירות .....
והחזה שלי ירעד מהתאמצות
והרגליים כמהים מציפייה
והתנועה כל כך מוכרת ופשוטה
תגרום לי בשניה לשכוח מהכל
נשמח ביחד כמו הילדים קטנים
שהממתק כבר מתפוגג להם בפה
ושום פלאים שבעולם לא השתווה
לחשיבות של המפגש הזה
שותקת המיטה העייפה, והסדין המקומט
אתה רק מלטף רגליי הרטובות, הבטן וחזה
וכבר שחכת מה היו השאלות החשובות
שכל כך לשאול רצית בתחילתו של המפגש .....
לפני 17 שנים. 15 במאי 2007 בשעה 18:03