עם להבות של העבר או עם הצללים
אתפרץ אל תוך אנרכיה, לתוך ייאוש אחליק ....
לתוך המצולה של מחשבות שלך לתוך העומק הלבך ..
שם פחד והזמן היו פעם מלכים שלך ....
האהבה ... היא לא בוכה מגעגוע אל עצמה
היא רק מטליא את אתמול שכבר נשכח , ועפה אל החלומות שלה
קוראת שורות של עונג עם חיוך טיפה עצוב על השפתיים מתוקות
ומתפשטת לי בתוך הדם כמו לבה ...
אני רק מאבדת שוב שפיות ... בלהבות בוערת ....
לתוך המדורה זורקת את הרחמים ומחילה
עם כל שורה את חוסר אימונה והתשישות
בך אני הורגת .... ואת הרמוניה יוצרת!
ומתמזגת... ההרגשה של חום האנושי
זה חרוזים של נצח... ועד התם וגם לא פעם מצינו את הכל....
הספר של שירה שלי פתוח לפניך
ושני כנפיים הורודים ... עדיין לא שבורים ...
עם הבדידות של השמיים התארסתי ...
הכוכבים הנמסים בתוך חולשה של לילה
אני ... לא....לא מלאך... אישה רק ...
עם ריח העדין כל כך..... של תשוקה
לפני 17 שנים. 11 ביוני 2007 בשעה 9:49