פגשתי אותך לפני המון זמן במסיבה של חברים משותפים. ראיתי בך מיד את מה שאני צריכה תמיד בגברים שלי. עוצמה אדירה, מבט אש, הליכה חייתית, רעב בעיניים.... רעב ל.... עוד לא ידעת למה בדיוק, רק הרעב הזה שלא יכולת להשביע אותו אף פעם, ראיתי בך את הכוח שהייתי זקוקה לו לצידי....
כשהמסיבה הסתיימה מצאתי אותך על המרפסת שוכב על הכיסא נוח ....עייף..... אני יודעת.... ראיתי איך הלכת עם שתי הבנות למעלה .....בטח אתה עייף ... נגשתי אליך, חבקתי אותך אתה הסתכלת המום ..... ספרתי לך הכל ... מי אני מה אני ומה אני רוצה ממך ומה תקבל בתמורה .... הסכמת כמעט מיד, כמו כל הקודמים לך וכמוהם לא שאלת אותי מה מחיר.... ואני לא אגיד לבד... אחרת אשאר לבד לנצח....
היום אחרי 300 שנים אתה הולך למות..... הזיקנה לוקחת אותך ממני.... אני לא מסוגלת לעצור אותה לתמיד רק לקצת ... אבל רק 300 שנה? למה כל כך מעט? הקודמים לך הצליחו יותר ....יכול להיות שטעיתי בבחירה שלי? בעצם אם אחשוב על זה יותר לעומק... עם הזמן באמת אתם פחות ופחות נשארים איתי .... חבל.... אני אוהבת כל אחד ואחד מכם .... ועדיין בא לבקר .....
היום אהובי אני צדה אותך... יצאת מכל הפרופורציה.... אני יודעת הרעב לוקח את המחיר שלו על כל השנים שעזר לך ללא תמורה.... אני יודעת יקירי .... אבל אני חייבת לתפוס אותך.... כי אסור, פשוט אסור שאנשים ידעו אלינו ... אנו זן כמעט נכחד... אני גם לא בטוחה שיש עוד כמוני עכשיו בעולם הזה. ... הגענו לכאן ממש בטעות ...אבא שלי לא עשה את העברה כמו שצריך ומאות מאיתנו שילמו על זה .... במובנים שלך אני חייה לנצח זה לא בדיוק נכון אהוב לבי... לא בדיוק .... למשל בנאדם רגיל, כשזבוב מסתכל עליו הוא בטוח שאנשים חיים לנצח אבל אותו אדם יודע שזה לא ככה, הוא פשוט חיי יותר מהזבוב זה הכל, פשוט לא?
הינה אתה אני רואה אותך.. יוצא לצוד .... אני יודעת אתה לא יכול להשביע את הרעב שלך, יפה שלי.... כמה הזדקנת בכמה שעות שלא ראיתי אותך, בכמה שעות שהטרף האחרון הספיק לך .... פעם הוא היה מספיק לך לכמה ימים כמו לי, היום אתה משלם על השלוש מאות שנה שחיית ... הגיע זמן ללכת... אני עוקבת אחריך .... יש כמה טריקים שלא למדתי אותך בדיוק בשביל רגע הזה... הגיע זמן ללכת ... הגיע זמן... עצוב לי ... באמת עצוב.... אני אף פעם לא משתנה.. יש לי עוד אלפי שנים לחיות .... עצוב לי .... ושמח לי באותו רגע..... שוב בא תקופה של חיפושים, התרגשויות, משהו חדש באוויר, ריח חדש, קורבן חדש לאהבה שלי.............
תפסתי אותך מוצץ לה את הדם, ילדה קטנה, מסכן שלי כבר אין לך כוח לבנאדם בוגר, שכחת מה אמרתי לך? לא שותים דם של צעירים, אסור לתת להם למות סתם, הם ממשיכים את הזן הזה, זן שלך....
אתה יכול לאבק בי יקירי זה לא יעזור לך אני יותר חזקה ממך בהמון.. תופסת אותך.... עוטפת אותך בי, עם המון אהבה, חום .... כבר אין בי תשוקה אתה כל כך זקן אהוב שלי .... היום אני אספר לך סוף של הסיפור שלי.... היום אגלה לך לאיפה אתם הולכים .... מעלה אותך לעליית הגג, פותחת קופסה מברזל מוכנה במיוחד בשבילך.... כן ... הבנת נכון אתה לא יכול למות באמת .... .אבל אסור לי לתת לך לשותת כך ברחובות... שם בתוך הקופסה הזאת אתה תחיי לנצח יקירי רעב תמיד... נאכל מבפנים... סובל.... ולא מת אף פעם לא מת .........
סגרתי .. התיישבתי הסתכלתי על כל הקופסאות הממלאת את הגג.... אוהבת וזוכרת כל אחד ואחד מכם.... שומעת אתכם סובלים, מרגישה את הכאב שלכם ו..... לא יכולה לעשות כלום.
אני בא מהזן המיוחד .... אתם קוראים לנו ערפדים... המון מסביב הוא אגדה באמת... אבל אנו קיימים, אני לפחות קיימת..... לפני המון שנים, אלפי שנים הגענו לכאן בטעות.... אנו נראים בדיוק כמוכם אתם לא יכולים להבדיל.... אולי כן... קרה לכם שעברה לידכם אישה עם כל כך הרבה עוצמה שלא יכולתם להסתכל עליה? הרגשתם פעם קור מאדם רגיל למראה? קרה לכם שרציתם לגשת למישהי ומשהו פנימי עצר אתכם? אם כן אז פגשתם אותנו... אנו חייבים את הדם שלכם בשביל לשרוד.... יש לנו גם חוקים משלנו.... אבל עדיין אתם הטרף שלנו ....
דמעות אין לי..... קמה ....
אני הולכת, עוברת ליד כל אחד ... שמה את יד מרגישה תזוזה... לא אני לא בוכה אף פעם
עשיתי זאת מאהבה ואתם.... באתם אליי בהסכמה......
לילה חדש
תקופה חדשה
אהבה חדשה
ירח ... אבא שלי תראה לי את הדרך ..........
שבוע נפלאה לכולם ....
לפני 17 שנים. 7 ביולי 2007 בשעה 19:44
