הסיפור שאינו נגמר

היא עומדת שם כבר כמה דקות, בוהה בקיר. היא שומעת אותו מסתובב בסלון, כאילו שכח ממנה. היא עומדת שם, לבדה, ערומה.. זה מעצבן אותה! סתם עוד אקט של שולטים. הם עם כל הטקסים והגינונים. הוא מנסה לשחק איתה, מוכיח לה של מי השליטה. זה לא יעבוד היא חושבת לעצמה. שליטה לא מקבלים במשחקים מטופשים. וזה מעצבן אותה ומשעשע אותה כשהוא מבקש ממנה לדבר ושותק בתגובה, כשהוא נותן לה את המבט הזה של זה לא נתון לבחירתה. זה לא יעבוד עליה היא מודיעה לעצמה. זה הכל משחק, משחק של שליטה. ובכלל כל הסיטואציה מטופשת נורא, היא ממשיכה לשכנע את עצמה. ונכון שהיא שם כי היא רוצה. והיא סופרת את הימים עד שתוכל לחזור לאותה הדירה. היא סופרת את הימים עד שתעמוד שם שוב מול הקיר ותתעצבן על הסיטואציה. אבל אז מה, זה סתם משחק. זה לא עובד עליה. וגם כשסוף סוף הוא מתקרב מאחוריה והיא מצטמררת כולה, גם כשהוא מלטף אותה והיא עוצרת את נשמתה, גם כשהוא פוקד עליה להסתובב ולשבת לרגליו והיא מצייתת בלי מחשבה, גם כשהוא סוטר לה והיא נדהמת מכמה שזה עושה לה טוב, העוצמה, גם כשהוא דורש ממנה לבקש לחטוף מהחגורה, גם כשהיא מחכה בפחד וציפייה למכה הבאה, גם כשאחרי כל פעם היא אומרת תודה, גם כשהוא נוגע בה ומעיר לה על כמה היא רטובה, גם כשהוא מצווה לענג אותו והיא כולה להוטה, גם כשהוא משחק בגוף שלה, כאילו יש לו הוראות הפעלה, גם כשהיא מאבדת את עצמה לתוך התחושה, גם כשהוא נושק לראשה ואומר לה כמה שהיא טובה, והיא מחייכת גאה בעצמה, וגם כשהיא כבר לא רוצה לעשות דבר בלי פקודה. אז מה? זה לא עובד עליי היא עוד מספרת לעצמה, זה הכל סתם, משחקים של שליטה.