מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מספרת לעצמי סיפורים. כשקצת משעמם או עצוב, כשעייפתי מהחיים או סתם כשהרגשתי חסר, הייתי מתנתקת קצת מהעולם ונכנסת פנימה לעולם שלי, לסיפור שלי. מאז שאני זוכרת את עצמי סיפרתי לעצמי סיפורים, המון סיפורים שונים בנופים מתחלפים ובהיסטוריה משתנה. אבל מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד היו שם מוטיבים חוזרים. תמיד במרכז הייתה בחורה יפה. כשהייתי קטנה היא תמיד הייתה הכי יפה בעולם, ואז כשהתבגרתי היא הפסיקה. היא יפה, אבל לא הכי יפה בעולם, רק מספיק יפה כדי להיות מיוחדת. עם עיניים ירוקות ושיער בלונדיני. היא גם חכמה, ועקשנית, ולא תיכנע. ותמיד יש שם, בסיפורים שלי, גם איש רע שרודף אותה. אני אף פעם לא יודעת איך הוא נראה, והוא התחלף בהתאם לחיים ולחוויות המציאות שלי. אבל הוא תמיד שם. הוא תמיד מפחיד אותה, אבל גם מרתק אותה, המבט שלו תמיד משתק אותה, אבל הכי חשוב, הוא תמיד תופס אותה. לפעמים אז נגמר הסיפור, כשהיא שלו, ולפעמים אז הוא רק מתחיל. אבל הוא תמיד משיג אותה, והיא תמיד בסוף מסיימת כלואה.
לשם אני בורחת שיותר מדי, לעולם שלי המוכר כל כך אבל שיכול תמיד להשתנות, שאני יכולה לשחק בו בהתאם למצב הרוח. למרות שלפעמים זה מרגיש שאין לי באמת שליטה עליו. לפעמים אני מנסה להמשיך את הסיפור אבל הוא תקוע. אני לא מצליחה להתקדם ורק חוזרת שוב ושוב לאותה סצנה. למקום שבו אני לא מרגישה שהסיפור שלם. ואז למחרת אני כבר הרבה אחרי. שכחתי במה נתקעתי ואני כבר מפליגה עם הדמויות שלי רחוק לגלות דברים חדשים. לפעמים, כשחוויה במציאות מעסיקה אותי היא נכנסת גם לסיפור, ככה גם חלקים מסרטים או ספרים שפתאום מאפשרים לי לשנות את כל התמונה. עם הזמן גיליתי שהמקומות בהם אני נתקעת אלו המקומות שאני עוד לא מכירה, שעוד לא חוויתי. ובעצם, עוד לא חוויתי כלום. לכן הכל רק סיפור. כל מה שיש לי זה סיפור לספר לעצמי, ומידע שאספתי עם השנים. מספר שקראתי ופתאום הדינמיקה בין הדמויות ריתקה אותי, מסרטים שראיתי וההרגשה הזאת בבטן כשהוא מסתכל עליה והיא משפילה את העיניים. וממני, מהרצון או אולי הצורך למשהו, למישהו, לזה.
אף פעם לא הייתי בטוחה למה כל כך טוב לי שם. למה לשם אני בורחת כשיותר מדי. איך יכול להיות שכשאני מחפשת לברוח מהצרות אני מגיעה לעולם מלא צרות. איך יכול להיות שרק כשאני אותה בחורה בסיפור, זאת שתמיד הוא תופס אותה בסוף, רק אז, כלואה, אני מרגישה שאני יכולה לנשום בשקט?
אז חשבתי שאולי פה יהיה מקום טוב לספר את הסיפורים שלי. לא בשבילכם. בשבילי, בשביל להוציא ולהשתחרר. ובעיקר, בשבילו.
