הגיגים דרומיים

מָה עוֹד
אֲבַקֵּשׁ,

שֶׁיָּבוֹא
מָחָר
הַמָּחָר.

שֶׁלְּאַחֲרָיו
יְהֵא רִאשׁוֹן
הָרִאשׁוֹן.

עוֹד
אֲבַקֵּשׁ
לַחֲזֹר,
לְהַחֲזִיר,
אֶת
שֶׁהָיָה
אָבַד
אוֹתִי,
לִי.

אַתְּ
אֶצְלִי
אִתִּי.

כּוֹרַעַת
מִסְתַּכֵּל בָּךְ
בְּמַעֲלֵה גַּבֵּךְ
צָמוּד
דָּבוּק
בָּךְ.

רֹאשֵׁךְ
מֻפְנֶה
לְאָחוֹר
רוֹאָה אוֹתִי
מִתְבּוֹנֵן בָּךְ.

אֲנִי
בְּתוֹכֵךְ
אַתְּ
בִּי.

כָּךְ
בְּרִקּוּד
שֶׁכְּזֶה
עַד
שֶׁאֶגְמֹר
נְסַיֵּם
יַחְדָּו.

נְשִׁיקָה,
לְנַשָּׁקֵךְ.

לֶאֱחֹז
בִּשְׂפָתַיִךְ
בִּשְׂפָתַי.

לְנַשֵּׁק
מִבַּעַד,
לְמַסֵּכַת
חַיֵּינוּ.

לִנְשֹׁךְ
שָׂפָה
תַּחְתּוֹנָה.

לָחוּשׁ
הֶבֶל
נְשִׁימָה
בְּאַפִּי.

לִטְעֹם
לְשׁוֹנֵךְ,
לְשׁוֹנִי,
אוֹתָנוּ.

לְגַלּוֹת
בִּלְשׁוֹנִי
אֶת עוֹרֵךְ
לִגְלֹשׁ בַּמּוֹרָד,
שִׁדְרָתֵךְ.

מָחָר
אֶחֱדֹר
אֵלַיִךְ
אוֹתך
בִּנְשִׁיקוֹת.

שְׁלוֹם אִשָּׁה,
זֶה אֲנִי,
הַכּוֹתֵב לָךְ.

כּוֹתֵב לָךְ
שֶׁתֵּדְעִי,
שֶׁעַל פִּי מִגְּדֵרְךָ
הִנְּךָ
לֹא,
אַךְ אַתְּ,
יוֹתֵר
מִכֻּלָּן.

מִי יָדַע
שֶׁמִּתַּחַת
לְזֶה
מִסְתַּתֵּר
אֵבָר,

לִבֵּךְ.

גָּמְרָה
אוֹתִי,
מִתּוֹכִי.

הוֹרַקְתִּי
עַצְמִי,
אֵלֶיהָ.

לָמַדְתִּי
מִמֶּנָּה
אִפּוּק,
מַהוּ.

אֲבִיּוֹנָה,
הַשְּׁנִיָּה
נָתְנָה,
אֶת סִמְּנָה
לִי,
לַהֲבִיאֵנִי
אֵלֶיהָ,
בָּהּ.

עוֹד קְצָת
וּתְהֵא
כָּאן.

תֵּשֵׁב לְיָדִי
לְצִדִּי,

אָחוּשׁ
בָּהּ
בְּנוֹכְחוּתָהּ.

עוֹד מְעַט
תְּהֵא,
בַּמֶּרְחָק
נְגִיעָה,
בַּמֶּרְחָק
חֲדִירָה.

עוֹד רֶגַע
אֶגַּע,
בָּהּ
בְּתוֹכָהּ.

אַרְגִּישׁ
מִתּוֹכָהּ
אֵת הוֹלֵם
גּוּפָהּ.

אֶחֱדֹר
וְאֶהְיֶה
בָּהּ
עַד,
שֶׁאָחוּשׁ
אֶת
גְּמִירָתָהּ
הוֹלֶמֶת
בְּאֵיבָרִי
שֶׁבָּהּ.

יֵשׁ לִי,
חֲבֵרָה.

שֶׁאֶת אָזְנִי,
מְגַלֶּה
וְאֶת אָזְנָהּ,
נחדר.

חוֹשֵׂף מְעַט,
מִמֶּנָּה
מְקַלֶּפֶת הַרְבֵּה,
מִמֶּנִּי.

יֵשׁ לִי,
חֶבְרָה.

כל כך הרבה
דרכים
להגמיר
אישה.

אך רק
אחת
להגמיע
את נפשה..

לגמור
בתוכה
פנימה,
בלשוני
במילותיי,

זו
הגמירה
האמיתית.

שלי.

רק
גוף חי,
נושם ונושף,
שאוכל
לעטוף ולחבק,
להטמין
ראשי בשקע כתפה,
לנשום,
את הלמות עורה.

עכשו,

הליל,

הינו

ערב

ערב חג.

קורונה,

עוצר

סגר

וכל שרציתי

לממש

ההזמנה

בסיני.

לא

באמת,

כל שרוצה

הוא

להיות

נוכח,

ל

אחת.