הגיגים דרומיים

איני בבידוד אך מרגיש מבודד,

מרוחק מכל דבר,

מאדם.

עובד מכאן וחושב על..

כמה זמן עבר,

מאז,

מהמגע האחרון,

מהחום,

שנפלט ממני אלייך,

שקרן גופך,

תוכך,

אליי,

עליי,

ללשוני.

כמה זמן עבר,

מאז,

שפסקתי שפתותייך,

שחדרתי בלשוני,

שטעמתי,

רוויתי,

אותך.

כמה זמן עבר,

מאז,

שגיששתי בתוכך,

שהחלקתי בינך,

עד שהגעתי לנקודה הקטנה,

שנגעתי לא נגעתי,

בעוד ידייך,

אוחזות בראשי,

מצמידות,

מהדקות,

סוגרות את פי ואפי,

בך.

כמה זמן עבר,

מאז,

שהרגשתי את נשימותייך הכבדות,

את ההשתנקות שלפני..

את הגמירה הזו,

שנבנית בתוכך,

איך יורדת מבטנך

וכמו מתפרצת משפתותייך התחתונות,

בעוד שפתייך שלך,

נושפות.

כמה זמן עבר,

מאז..

מאז..