הגיגים דרומיים

"כתבתי למישהי מכתב,
מכתב אבוד בלי כתובת..".

כותב לך,
'כאן',
את שלא מאפשר לעצמי,
לכתוב אלייך.

יודע כי עוקבת/קוראת, אותי.

כותב את שלא מסוגל להוציא מפי,
את שחושש להביע בקול,
את שלא רוצה להוציא מתוכי.

היום,
סגרתי סופית מגירה,
בתוך ליבי,
הנמצא בחזי,
המסתתר תחת עורי.

מגירה,
שמונחת בה השנה האחרונה,
של חיי.

מגירה שבה שכנה,
אהבה גדולה
ואו
תקווה ענקית.

מגירה ששמרה
על שאיפה למה שהיה,
למה שאולי יכל להיות,
למה שאולי רציתי,
שיהא,
איתה.

מגירה שנשאה,
רצון לאהוב ולהיות.

מגירה שבה נשמרו,
תוצאות בדיקות,
לחלום שלא יתממש(איתי).

מגירה שאופסנו,
מסמכי גירושיי
ובקשה לפתיחת תיק,
מהמוסד שחשבתי שלא אדרוך בו יותר.

מגירה שבה,
נרקמו חלומות,
ונטוו מתכונים,
לאושר עתידי.

היום,
נעלתי המגירה הזו,
סופית.

הוצאתי המפתח,
ומסרתי לשליח,
שיזרוק זאת במקומי,
על מנת..
שלא אמצאנה שוב,
על מנת,
שתישאר סגורה, לעולם.

את המגירה הזו,
אראה רק בעיניי,
אראה רק את חיצוניותה,
כי את תוכה,
איני רוצה לראות עוד,
לעולם.

"את שפעם ניתן, לא ילקח לעולם",

את שנתתי,
מסרתי מאהבה,
עתה,
משחרר באהבה.

בתקוה כי תביני,
בתקוה כי תדעי,
שהולך,
על מנת לחזור,
נקי יותר,
טוב יותר,
שלם יותר,

הולך,
לחזר את חירותי