קיבלתי היום מכתב אהבה מהעירייה שבו רשום שחור על גבי כתום שחובי לעירייה בסך 150000 ש"ח מתחיל להכביד על מאזני העירייה לשנת התקציב הבאה עלינו לרעה , ולדעתם תשלום חובי (עדיף במזומן בשטרות קטנים ולא מסומנים) בהחלט יכול לעזור לתקציבה המדולדל משהו של עירייתנו האהובה . מיותר לציין שרגשי האשמה שלי התעוררו היות וחוב כזה הוא באמת גדול ומה יעשה הסגן ראש עיר אם לא אשלם לו את שכרו החצי שנתי ובכך אהיה גורם עוול לנבחר ציבור רעב וישר דרך ?
לכן פניתי בדחילו ורחימו לפקידה המטפלת שישבה מולי לעסה כריך סלמי חריף ושאלה אותי :"למה אתה לא משלם חוב רוצה שנעקל לך בית? " עניתי לה שבאמת אני רוצה שסגן ראש העיר ואולי פקידה לא יהיו רעבים בגללי ואשמח לשלם מייד את כל הסכום ללא טענות ומענות .
ורק אם אפשר לדעת על מה החוב ...... נתתי לפקידה ת"ז ואחרי כמה הקשות סרק לחימום האצבעות פנתה אלי ואמרה ... אתה חייב לעירייה משנת 1988 עד היום ארנונה על המפעל שהיה לך וסגרת אותו השנה
ישבתי המום ומאושר שזכיתי להיות בין בעליי המפעלים בישראל ותרמתי לתל"ג ואף העסקתי עובדים למכביר כך סחה לי הפקידה החרוצה .
כל הסבריי שבשנת 1988 ההיתי עסוק בלרוץ על פיסטינים וג'בלאות ולחשוב שכומתה אדומה וכנפי צניחה יביאו לי זיונים .וממש לא ניהלתי מפעל עלו בתוהו וגם לא הסברי המלומד בליווי פנטומימה קלה וניירת למכביר שעד שנת 2001 בכלל לא ההיתי בעיר ובטח שלא ההיתי בעל מפעל ולא מעסיק ואני סה"כ שכיר צנוע כל חיי, לא עזרו . חוב זה חוב ועלי לשלמו מייד כך קבעה בולסת הסלמי . מובן שלא הסתפקתי בקביעה הנחרצת של הפקידה ועברתי להתנחל בלשכת המנהל שהיה די נחמד ושאל אותי כמה עובדים היו לי בשנת 1999 ולמה לא הסדרתי את התשלום אז .בשלב זה עברתי לפעולה יותר אקטיבית והתחלתי לרעוד בכל גופי ולהזיל ריר ולצעוק שאני לא תעשיין . המנהל התרשם כל כך מהביצוע שלי ואמר שכבר הרבה זמן שהוא לא ראה ביצוע כזה כשרוני ואם ההיתי בוחר במקצוע השחקן לכשעליתי מרוסיה בשנת 1983 ולא כתעשיין אולי לא ההיתי נמצא במצב הזה . כאן נגולה אבן מליבי הצגתי ת"ז בשנית ואף תעודת לידה והוכחתי כי נולדתי בישראל אני לא בן 65 ולא רוסי ויצאתי שמח וטוב לב העניין נסגר ואני משלם 200 ש"ח כל חודש לעירייה עד סיום החוב או חיי מה שיבוא קודם . מי אמר שבעירייה אין אנשים חושבים ומתחשבים ?
לפני 14 שנים. 20 באוקטובר 2010 בשעה 23:06
