כרבות מן המעשיות המוכרות לנו היום, שורשיה נעוצים בעבר הרחוק והיא נושאת בחובה מסר אשר גם הוא השתנה במרוצת השנים. האגדה 'כיפה אדומה' הייתה מסופרת בתקופות מוקדמות על ידי האם לבנותיה, בתחילת גיל הבשלות המינית. המסר של הסיפור היה: עכשיו, כאשר יש לך כיפה אדומה, קרי וסת, עליך להיזהר מזאבים, משמע גברים. עד שערכו האחים גרים, בהמאה ה-19 את האוסף הנודע שלהם ובשל שינויים חברתיים, השתנתה מטרתו של הסיפור והמסר אשר נשא בחובו היה: אסור לדבר עם זרים. בתקופה ההיא, מעשיות רבות כללו אלימות רבה וסופן לא היה 'סוף טוב'. בפרט, כיפה אדומה וסבתא, שתיהן נרצחו על ידי הזאב הרע. בתקופה מאוחרת, כאשר אלימות הפכה לטאבו, לפחות לילדים, הוסיפו לאגדה המפורסמת את הצייד אשר נחפז להציל את כיפה אדומה וסבתא מבטנו של הזאב בסוף הסיפור וזוהי הגרסה המוכרת כיום.
יש לי הרגשה שהכלוב הפך למקום די מסוכן לבנות תמימות שסה"כ הלכו לבקר את הסבתא ביער
והנה הזאב הגדול והרע אורב להן בחשכת היער .
השאלה האם יש להכחיד את אוכלוסיית הזאבים או פשוט ללמוד להשמר מפניהם
אישית אני חושב שאוכלוסיית האונסים , התוקפים , מבצעי מעשים מגונים וכל אלה שנקראים מקומם לא כאן בסוף תהיה כאן טרגדיה !!
יכולה בחורה ללמוד להשמר מהזאב אבל זה לא יעזור הוא יתקוף כי ככה הוא
ואתכם סליחה כל הזאבים שבכלוב שזה כינויים
ידוע שהזאב הוא חיה עדינה וחברותית להפליא
לפני 17 שנים. 20 ביוני 2006 בשעה 7:32