לפני 17 שנים. 3 באוגוסט 2006 בשעה 21:04
אמרתי לעצמי או יותר נכון לאמר החלטתי שלא אכתוב לבלוג הזה יותר מכמה סיבות (כולן סובייקטיביות) .
אולם אי אלו אירועים רובם קשים מאוד וחלקם הקטן משמח מאוד .
אחרוג מהחלטתי הראשונה
קשה לי עם המלחמה הזאת , קשה לי עם ההרוגים . קשה עם הדחיה של הצבא ( כן הם יצרו קשר עם כל החברה ואמרו להיות מוכנים לקריאה )
חברים שלי מהגדוד מתקשרים אלי ושואלים האם אנחנו צריכים להתייצב באופן עצמאי או לחכות לקריאה.האכזבה מדברת מהגרון שלהם למה לא צריכים אותנו יותר ? אנחנו ההינו צנחנים .
הזכרונות מלבנון חוזרים אליי והם לא טובים, הזכרונות מהשטחים שגם הם רעים . השארתי חברים גם שם , וגם שם .
כמו שאמרה לי מישי יקרה לי מאוד : "המלחמה מעוררת את הדמונים החבוים מהעבר "
אני בטוח שהכתיבה שלי לא מסודרת או מאורגנת אבל כרגע אני כותב כמו שאני חושב