למשך פרק זמן שנראה לי כנצח סבלתי ממה שנראה כחיבת סופר מרקטים ומרכולים גדולים . ובטיפשותי התנדבתי ללוות את אשתי לקניות לחג . מה אומר על סופר בבולמוס החגים שלא נאמר . את האדם הכי אדיש זה יוציא מהכלים . עמדתי במשך 10 דקות שלמות מקשיב לאדם ,שהמופע התרבותי היחידי שהוא מכיר זה מדורה . כשהוא טועם סלט חצילים שנמצא בויטרינה ומנסה להחליט עם זה מ"צבר" או " מיקי" כי הוא רגיל ל"צבר" אלוהים ישמור לאן הגענו? בן אדם אנין טעם מנסה להחליט איזה סלט חצילים משומר יותר טעים ....... . אשתי שראתה את הקריזה שלי עולה סחבה אותי לטעימות של הבשרים והשאירה אותי שם להרגע . אחרי 10 נקניקיות עוף ועוד משו שאני לא יודע מה זה אבל זה אמור להיות דג . הרגשתי כשיר להמשיך בקניות . כל השאר מטושטש במקצת אני זוכר שרצתי ערום בסופר וצועק "רוזבאד" "רוזבאד" כשאני מחזיק קופסת סלט חצילים ביד אחת ורובה אוטומטי בשניה .
עכשיוו הכל נראה יותר ברור אני בפסיכיאטרית בבאר שבע ושם יש מחלקה מיוחדת לנפגעי קניות .
ושנה טובה לכולם
ובמיוחד למי שצריכה לדעת שנה טובה מאוד מאוד }{
לפני 17 שנים. 22 בספטמבר 2006 בשעה 8:42
