צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחזק עמדות

המחשבות הקטנות שלי...
לפני 16 שנים. 10 בספטמבר 2007 בשעה 22:02

עומדת בכניסה
ידיים לאחור גב זקוף סנטר מורם עיניים סגורות
חזה מתוח פטמות נוקשות ישבן מקובץ עקבים צמודים

"מוכנה למלא את המקום".

בחולצה מכופתרת לבנה מעט קטנה מלהכיל את הנפש הזקורה
עיגלי זיעה מופיעים במורד הצוואר, השפתיים נפתחות מעט רועדות. ריח האדרנלין יוצא עם קול נשימה עמוקה.

מעולם לא נפגשנו. אך ההסכמה מלאה. זה לא ענין של מין. זה נטו בחירה.
זה לנהל ולהפעיל לקחת אחריות ולהכיל
זה לסמוך ולהאמין ולתת פטיש בכדי לנתץ את לבני הזכוכית

הכסא מאחורי הדלת בפינה ליד הארון, מוצל מאור החדר
באלכסון מדויק בפינה הרחוקה.
מסעדים לידיים מושב מעור. נמוך מכל כסא אחר אך נחשק כמושב של כבוד.

שבי!

היא מתיישבת בשתיקה מחפשת אישור לתנוחה הנכונה.
מתקרב מהצד מקל דק ביד.

מושיט לעבר הברכיים ומכוון להצמדתן
דוחף מעט את הכתפיים מעלה את הסנטר
לוחץ מעט על החזה ומלטף את הכתף
תפיחה על הזרועות מחזירות אותן למשענן

מניח את המקל על ברכיה באיזון מושלם

וחובר לי לג'אק דניאלס היקר.

קובית קרח מתקרבת אל חזה
מונחת בעדינות אל בין שדה
עיניים פקוחות לרווחה.

והנה באה הנפילה.
המקל מתגלגל אל עבר הרצפה.
יש לנו עוד המון המון עבודה.

אוי כמה טוב שיש כל כך הרבה עבודה 😄

לפני 17 שנים. 14 במאי 2006 בשעה 21:40

מולי בשפתיים רועדות שיער אסוף
ידי על לחייך אגודלי בזוית עיינך
מושך עיין תכולה כשדמעה מתאספת
מתקרב ונושם את הריח המתקתק של זיעתך

פעם הפחידה אותי העוצמה שאני מרגיש בידיים שלי. עכשיו אני מוקסם מהיכולת לבחור. לבחור מה לשדר לך בעניי לבחור כמה חזק לסגור את ידי.
לחדור אליך וללבוש אותך ככפפה כבובת בד מופעלת ביד.
לנשום איתך לעצור את נשמתך לשחרר נשימה
אל אוזנך ולדרוש תמורתה נחיל זיעה.
לכאוב את מה שאת שיחררת ולהבין את מה שאת עזבת.

תודה.

לפני 18 שנים. 16 באוקטובר 2005 בשעה 21:55

ריח של גשם עולה לאויר.
התחדשות זרימה צמיחה.
ידיים נרטבות מגלגלים 😄 ועדיין. גשם.
כל האבק יורד מהכל והופך למצע לגידול נבטים.
קרירות שדורשת קירבה.
ריחות וקולות מזמינים להתקרבל.
בטון מאבד מהכח שלו אל מול הטבע שהוא חוסם מלנבוט.
כוס תה מעלה אדים.
ריח של שדות מאיי תנועה רעננים.
גשם חורף.
גררררר.
כמה אני צריך חתול.
שיהיה לכולנו חורף מדהים.
הרי חורף אף פעם לא יכול לאכזב.

לפני 18 שנים. 10 באוקטובר 2005 בשעה 9:37

מבט פוגש מבט
כחול צולל בדבש
זווית בצד הפה
מולידה חיוך ענוג
מגע של יד ביד
גלים של חום מציפים
מגע של יד ביד
מעביר הרבה יותר ממילים
כחול מתמזג עם דבש
רוך עם נוקשות
חום עם כאב
התקרבות קטנה רגעית
מתרגמת מילים לרגש
מסבירה פ?נים.

לפני 18 שנים. 15 בספטמבר 2005 בשעה 12:48

יושבת על הכסא הנמוך שלך, ברכיים גבוהות צמודות מכופפות, גב בניצב מרוחק מהמשענת.
ממרכז את ראשך בנגיעות בסנטר. ומעלה את המבט אלי.
מחפש את האישונים שמשוטטים מטה.
אני רוצה מבט בעיניים אבל זו מלחמה שלך עם עצמך, את רוצה לציית את רוצה להיחשף את רוצה גם לוותר על החומה הזו. נלחמת עם הגנות מהעבר. משילה מעצמך את השריון שמכביד.
מיישירה מבט אלי מקבלת בהכנעה את החדירה. לחלוחית מאיימת מופיעה בתחתית מסך האישונים שלך.
אני יודע. יש דברים שלעולם לא יקבלו מילים. יש דברים שלעולם לא יצאו דרך פיך. אבל העיניים שלך אומרות הכל. מצמוצים לחים מנקדים את מילותייך. מבהירים סימני פיסוק קריאה ובושה.
אני יודע.
אני יודע ואני כאן.
מחבק.

לפני 18 שנים. 31 באוגוסט 2005 בשעה 8:49

הפחד מהווה מכשול גדול בחיים שלך. משתלט על כל פינה ריקה בנשמה ובנה בה עוד חומה קטנה. חומה שאט אט הופכת לכלוב, לגבול, לגבולות לצרות אופקים.
צר עולמך כעולם נמלה בחוות נמלים.
נשארת בנתיב של חיים אשר מסתמך על נחיל נמלים שעבר לפניך ובחן את הדרך. התוצאה כבר ידועה. הגרגר יחכה לך. או שאולי זו עוד שארית של ממתק עזוב.
בחירה בדרך השונה יכולה להוביל אותך אל אותו מזווה נחשק.

פחד ששולט הופך למאיים ברגע שהוא עוצר את הרצון להרחיב את חוויות החיים.
והאם האיום כל כך גדול?
האם הפחד באמת משרת?
או שאולי הפחד זוכה לשרות ממך?

כל יום לנצח פחד אחד.
יהיו לך מספיק פחדים להרבה שנים. לא לדאוג.

לפני 18 שנים. 2 במאי 2005 בשעה 16:49

קבענו אצלה בדירה שעה 22:00 ,אני מקדים ברבע שעה. חושב על דרכים לברוח חושב על איך אני נעלם. רבע שעה שוב נשרפת. אין ברירה צריך להתמודד איתה.
מתדפק על הדלת קלות מנסה שלא יענו. יודע שהיא יכולה במילה לחרוץ דיני כמו הייתי זבוב.
נשימה עמוקה, אוויר למלוא הריאות דפיקה קלה על הדלת מנסה את הידית בהיסוס. הדלת נפתחת אור כמו דמדומים, נרות, תאורה חלושה, חתולה מיללת מוסיקה מתנגנת.
מריח את הניחוח שלה, מרגיש בנוכחות סוגר את הדלת ושב לחיפוש. נזהר לא יודע מה מצפה לי. הולך בעקבות חתולה מייללת לחדר גדול מיטה, מחשב, ארון אישה רגעעעעע חוזר אל העור העדין של כתפה.
ליבי הולם כסט של תופי קונגו. היא לא מסתובבת יודעת שאני שם. מותחת צווארה ישובה על כסאה. כולה דרוכה מתוחה חסרת נשימה. מעביר יד אל עבר כתף חשופה לחיצה קטנה. מסיט את שיערה לכתפה השנייה מעביר את ידי אל גרונה... אהההה קפיצה קלה של נשימה. נושק לעורפה, לש את כתפה שומע נשימה עמוקה. תנוך של אוזן פוגש את שפתיי ושיני שמזכירות כי מסוכן להפקיר תנוכים כך סתם. לשון ושפתיים משגעות צוואר ויד אחת לופתת שד. מגלה את פניה לראשונה מבט חושש שפתיים רוטטות ידיים מבקשות. נושק על שפתיה נושך בעדינות את שפתיה. מעביר יד על חולצתה מעל גבה מכניס אותה וחש את חומה. מערבולת של ידיים נעות בליטוף מתמיד לפעמים ציפורן מזכירה כאב של תענוג. ידיה על כולי מבקשות אותי לגאול, אבל לי יש זמן לפני הכל. מצמיד אותה אל גופי יד על הגב ויד מתחתיו. חש את החום דרך המכנס. מעביר ידי על ירכה לוחץ מעט את בשרה מלטף את אותו איזור מוכר שנראה עד עכשיו רק מצולם.
חולצה מופשלת שלי כבר לא כאן. חום חזה אלי נצמד כאילו מנסה למצוא מקום מקלט. מרים את ידה בעודה ומעביר אצבעות סקרניות על צידה. רגישות מדהימה חושב לעצמי. מוצא עם פי פיטמה מסוקרנת וידי על ישבנה עמלות חופן שני פלחים מופלאים מושיב אותה על חייכי וחובק. עוטף בכולי את המלאך האנושי נושם אותה לקרבי. אממממממממ חום אנושי. תנור נשי.
מרפה מהתפיסה מרשה לה ליפול אל מיטה רכה מעביר את ידי בין ירכיים מעל, מתחת, ביינות. מעלה את שרוולי מכנסיה מלטף את רגלה. מכניס יד סקרנית תחת מכנסיה. חש בחום לחות רטט מסתורי. שולף אותה מחוץ למכנסיים מיותמות שנזרקות לחלל. מעביר יד על בטן רכה וקופצנית וראשי צולל אל מהות הנשיות, מנשק חיבורי מפשעות מעביר לשון זדונית חש את טעמה ועולה אל חזה משאיר יד עצמאית שתעסוק במלאכה. ידי עוברת על פתחה, רטיבות עולה היא נמסה. מחזיר את כולי אל חזה כשידה מרגישה את שורש קיומי. יד מחפשת וואיייי היא מצאה. נושם עמוק חש את אצבעותיה חוקרות. וידי אל מקור השראתה מטיילת אצבע עוברת חודרת לא חודרת. אגודל על כפתור אהבה מתלטפת אצבע מפרידה שפתיים חמות לחות שואבת אאאאא נשיכה בכתפי מורגשת. מסובב אותה על ברכיה חומד את ישבנה חודר אל אליה אל דופן נרתיקה. רעד ודומיה נשימה מהירה. חש את אותותיה את רגישותה מעביר בה זרמים, יד עוברת על ישבנה על מרכזו על פיתחו. מסובב אותה אלי מושיב אותה על נס גבריותי. על חוד קודקודי. על אני האחר מעלה ומוריד חי שם בפנים בחום אנושי עם דופק מהיר. אוחז מלאך חודר לישות אלוהית חובק ומרטיט נושק ומתאחד מחבק וגומר. זרם של חום בגופה.
מחבק ושקט זורם בתוכה עוטפת אותי ברגליה חזה נצמד אלי חש את חומי. נושק צוואר שפתיים חזה. תודה לך על תשוקה אלוהית.

מוקדש למי שהזקירה לי את קיומי. ונטעה חשק בנשמתי.

לפני 19 שנים. 28 באפריל 2005 בשעה 18:01

אף פעם לא היו לי בעיות שיניים. מעבר לזה אף פעם לא ממש רציתי שיהיו לי בעיות שיניים.
יום אחד שתה שותה ומרגיש כאב מוזר בסביבת המוח. בדיקה שיגרתית מלאת אימה ואומרים לך. "תשמע, אתה צריך טיפול שורש."
לא יודע אני לא אוהב רופאים אבל הרופא הזה ממש לא היה לטעמי. לא ממש רציתי את הטיפול אבל אין ברירה.
רצה הגורל (ואולי גם אני?...) פיספסתי את התור וקיבלתי רופאה חדשה. קראו לה ד"ר ג. להלן דוקטור (עם חיוך מתוק).
ניגש בחשש. שואל אם היא באמת רופאה למרות שהיא מעירה. חיוך מתוק ומבין מאשר לי את החשש הגדול. היא הרופאה.
"דוקטור אני ממש חדש בזה. אין לי שום סתימה" מתחנן "בבקשה רחמים".
"אל תדאג" חיוך. למה היא מחייכת. מה היא יודעת שאני לא יודע. לעזאזל החוסר שליטה מה אני עושה עם זה.
שוכב עם פה פעור, כולי שלה. המבט שלה בי והיד הרכה שהונחה על פני אישרו לי שאני יכול להתחיל לנשום שוב. הקירבה שלה אלי עם הפנים הגוף החזה. הנשימות האיטיות על פני. הריגוש עלה בי.
לרגע לא חשתי כאב. "דוקטור זה לא כואב לי" הפצרתי!!! "את בטוחה שאת כבר מטפלת בי?"
"אל תדאג יש לנו חמישה טיפולים לפחות" חיוך שוב?!?!?!? למה? ואני בפנים מאושר מעצם המחשבה שאני הולך לחוות שוב את המגע שלה.
הטיפולים הבאים היו משחקי כוחות.
מילים עלו לאויר, טיזינג טהור והדדי.
הפעם היה הרבה יותר מגע. יותר מילים הופנו אלי. יותר מבטים.
זרם אויר מוזר פקד את שיער ראשי. "רציתי לרענן אותך קצת" לחשה בליווי מבט תמים.
"טוב אתה הולך לסבול עכשיו"מנסה להפחיד.... "אין ברירה צריך לקחת תבניות..." אין לי מושג מה זה. אבל צריך למעוך חומר צמיגי על הלסת.
לחיצה אימתנית של ידה בפי. חזה נוקשה מתנגד לראשי מלמעלה ויד אחרת מונחת על הלחי מכיוון האוזן.
אלוהיםםםםםםםםםם מה שעבר אצלי בראש באותו זמן. כולי רוצה למשוך אותה אלי להושיב אותה לפני ונגוססססס.
כנראה שהמחשבה הייתה חזקה כי פתאום היא אמרה חסרת נשימה "אם אפשר בלי לנשוך" אמרה ללא נשימה כמעט.
"סליחה, אינסטינקט" סיננתי לעברה כולי רועד מעונג.
זה בסדר אמרה אתה לא הראשון וזה ממש לא היה נורא...
לא רציתי שהטיפול יגמר. חצי שעה אחרי כבר ישבנו לשיחה. מנסים למצוא דרך לתקשר מחוץ למרפאה.
אולי בטיפול הבא (בעוד שבועיים) עלינו לטובה!

דוקטור!!!!!!!!!!!!!!!! בואי אלי עכשיו בואי וקבלי נשיכה!!!!
את תיראי דוקטור, אצלי את תלמדי לאבד שליטה!!!
דוקטור!!!!!!!!!! תודה :)