מחזק עמדות

אף פעם לא היו לי בעיות שיניים. מעבר לזה אף פעם לא ממש רציתי שיהיו לי בעיות שיניים.
יום אחד שתה שותה ומרגיש כאב מוזר בסביבת המוח. בדיקה שיגרתית מלאת אימה ואומרים לך. "תשמע, אתה צריך טיפול שורש."
לא יודע אני לא אוהב רופאים אבל הרופא הזה ממש לא היה לטעמי. לא ממש רציתי את הטיפול אבל אין ברירה.
רצה הגורל (ואולי גם אני?...) פיספסתי את התור וקיבלתי רופאה חדשה. קראו לה ד"ר ג. להלן דוקטור (עם חיוך מתוק).
ניגש בחשש. שואל אם היא באמת רופאה למרות שהיא מעירה. חיוך מתוק ומבין מאשר לי את החשש הגדול. היא הרופאה.
"דוקטור אני ממש חדש בזה. אין לי שום סתימה" מתחנן "בבקשה רחמים".
"אל תדאג" חיוך. למה היא מחייכת. מה היא יודעת שאני לא יודע. לעזאזל החוסר שליטה מה אני עושה עם זה.
שוכב עם פה פעור, כולי שלה. המבט שלה בי והיד הרכה שהונחה על פני אישרו לי שאני יכול להתחיל לנשום שוב. הקירבה שלה אלי עם הפנים הגוף החזה. הנשימות האיטיות על פני. הריגוש עלה בי.
לרגע לא חשתי כאב. "דוקטור זה לא כואב לי" הפצרתי!!! "את בטוחה שאת כבר מטפלת בי?"
"אל תדאג יש לנו חמישה טיפולים לפחות" חיוך שוב?!?!?!? למה? ואני בפנים מאושר מעצם המחשבה שאני הולך לחוות שוב את המגע שלה.
הטיפולים הבאים היו משחקי כוחות.
מילים עלו לאויר, טיזינג טהור והדדי.
הפעם היה הרבה יותר מגע. יותר מילים הופנו אלי. יותר מבטים.
זרם אויר מוזר פקד את שיער ראשי. "רציתי לרענן אותך קצת" לחשה בליווי מבט תמים.
"טוב אתה הולך לסבול עכשיו"מנסה להפחיד.... "אין ברירה צריך לקחת תבניות..." אין לי מושג מה זה. אבל צריך למעוך חומר צמיגי על הלסת.
לחיצה אימתנית של ידה בפי. חזה נוקשה מתנגד לראשי מלמעלה ויד אחרת מונחת על הלחי מכיוון האוזן.
אלוהיםםםםםםםםםם מה שעבר אצלי בראש באותו זמן. כולי רוצה למשוך אותה אלי להושיב אותה לפני ונגוססססס.
כנראה שהמחשבה הייתה חזקה כי פתאום היא אמרה חסרת נשימה "אם אפשר בלי לנשוך" אמרה ללא נשימה כמעט.
"סליחה, אינסטינקט" סיננתי לעברה כולי רועד מעונג.
זה בסדר אמרה אתה לא הראשון וזה ממש לא היה נורא...
לא רציתי שהטיפול יגמר. חצי שעה אחרי כבר ישבנו לשיחה. מנסים למצוא דרך לתקשר מחוץ למרפאה.
אולי בטיפול הבא (בעוד שבועיים) עלינו לטובה!

דוקטור!!!!!!!!!!!!!!!! בואי אלי עכשיו בואי וקבלי נשיכה!!!!
את תיראי דוקטור, אצלי את תלמדי לאבד שליטה!!!
דוקטור!!!!!!!!!! תודה :)