רגע מסשן

והיא שלי!!

עוד 9 ימים!!!

מתרגשת ברמות של כלה😜😜😜😜

חשבתי לזרוק את האננס שלי שנראה כאילו ברגעיו האחרונים. אמרו לי שבגלל שהוא הוציא חזיר הוא כנראה לא יוציא ראש ופשוט ינבל.

אבל הפתעה הוא מתחיל לגדל לו ראש!!!!!!!!!!!!!!

כל כך לא ציפיתי לזה.

כמה מרגש עוד קצת סבלנות ואני אוכל אננס שאני גדלתי לבד!!!!!!!

אבל זה היה שווה את זה שחזרתי רק ב1 וקצת הביתה. 

כמה צחקנו זה היה פשוט כיף. ותמיד מצחיק לראות את החברה הזאת שמדברת יותר מידי ורוצה יותר מידי נשארת בשוק ומנסה להבין מה אני והחברה הכי טובה שלי (וגם שלה) עשינו ביחד במיטה חחחחחח. אני באותו רגע שתקתי נתתי לחברתי את הכבוד והיא בחרה לא לשתף מה שעוד יותר מצחיק כי שנינו יודעות שגם היא הייתה רוצה להיות עם החברה הטובה במיטה ומתה לדעת מה עשינו.

בקיצור נראה לי ששעשענו את כל מי שהיה סביבנו כהרגלנו במפגשים שלנו, כי כרגיל אנחנו לא באמת שמות לב לטונים ולצחוקים והבירה המחוזקת עשתה את שלה בעיקר על זאת שמדברת הרבה מה שהפך אותה ליותר מצחיקה ודברנית מה שהפך את הערב ליותר מצחיק.

אין על "הוינלה גרופ" שלי בעולם כמה שאני אוהבת אותן, כל כל הרבה שנים מכירות, כל כך הרבה דברים עברנו ביחד ועשינו ועדין אין רגע משעמם איתן וזה כל כך כיף

(השם ניתן על ידי אהובי הוא למרות שלא כולן בדיוק ונילה)

כנראה שזה פעם אחרונה שיצא לנו להיפגש לפני החתונה אז נהנו ממש,  היה טעים והשיחה הייתה ממש מצחיקה.

יצאתי יוקרתיית עם הבחירות שלי הערב.

אני על הספה אהובי האוס ברקע (עונה 5 ונראה שכל עונה זה רק משתבח) הראש שלו בין רגלי. הסידור של הכריות עליהם אני שוכבת מביא אותי בדיוק לגובה הנכון לאוהבי לשבת ופשוט לדחוף את הראש לכוס נוטף שלי כמו שהוא אוהב.

איבדתי ריכוז אם זה היה 2 או 3 פרקים שראינו תוך כדי ככל שגמרתי כך הריכוז נעשה יותר קשה. הלשון הידים הצעצועים טילנו בתוכי לא עצרו לרגע עד שבקשתי די.

הנשימה נעתקת, הגוף מתכווץ ומתקמר, הגלים כזרמים מקפיצים את גופי ללא שליטה שוב שוב כל גמירה מיצרת גלים משלה. חלקן דומות ורובן חזקות יותר, כמו מתחזקות מפעם לפעם. הדילדו בתוכי מגיע לנקודות העמוקות בתוכי בזמן שאהובי לוחץ את הלשון שלו להטריף לי את הדגדגן, נזילות, גמירות וההתפצצות בלתי נפסקות עד שלא יכולתי יותר.

שבקשתי די אהובי עצר והרים אותי אליו אחרי לחיבוק ארוך ואחרין הוא הוריד אותי לבין רגליו והמוצץ שלי נכנס לפה מפסיק את הרעידות ככל שאני מוצצת. מפנקת ומתפנקת מוצצת אותו ואת הביצים, ממשיכה עד שזוכה בקינוח שלי. מקפידה ללכלך את השפתיים, ללקק ולא לשאוב אותו ואחרי זה מרימה את הראש מלקקת את השאריות משפתי בזמן שאהובי מסתכל. 

זה בדיוק מה שלא היה לי אומץ לבקש אתמול, רציתי להציע את זה אבל באותה מהירות שזה הגיע זה גם גורש.

מזל שלי שאהובי קורא כל כך טוב ושהרצונות שלנו לרוב דומים.

תודה אהובי אדוני שלי 

עד עכשיו שמעתם את התלונות שלי שכלום בסופש או בחג לא קרה כמו שרציתי.

אבל ויש אבל גדול והוא שקרו המון דברים טובים. העיקרי בניהם הוא שאהובי ואני הצלחנו להגיע לשיח מסוג שונה פתוח יותר לפחות מהצד שלי.

תמיד היה לי קשה לשאול שאלות, בין אם זה בגלל הפחד שיצחקו כי לא הבנתי ובין אם זה בגלל שכמי שאני אני לא אמורה לשאול שאלות אלא לבצע ובין אם כי יש נושאים שמפדחים או מביכים אותי (להזכירכם אני עדין מידילית זה מפדח ממש).

אם זאת כל מיש מכיר אותי יגיד שאני בחורה מאוד מינית ופתוחה ושאין לי בעיה לדבר ולספר ולעזור אבל מצד שני שזה משהו שלא הרבה יודעים זה כשמגיע הרגע לשתף על מה אני רוצה, פנטזיות ורצונות או לשאול את מי שמולי מה ממה שעשיתי נעים לו, או לבקש דברים אז אני לא מצליחה לדבר רק לצחוק להאדים ומשנה נושא כי זה לא יוצא.

זה לא שיש לי בעיה לדבר, אין לי בעיה לשתף, לתאר ולהסביר לפרטים אם ישאלו, אני אשמח לתת עצות ולהסביר דברים וגם לתת דוגמאות מדברים שעשיתי. אבל מעולם לא פתחתי את הנושא או ביקשתי ישירות או שאלתי תמיד רמזתי תמיד העדפתי לנסות להבין לבד וטעיתי ואולי אפילו הטעתי לא קצת בגלל זה.

אהובי מנסה לשחרר אותי מהבושה ופדיחה, מהאודם שמציף אותי כל פעם שהוא מנסה להבין מה אני מנסה להבין או ללמוד לבדי. זה לא קל לי הצחוק מהתחושות מבוכה משתלט, האודם עושה לי חם בכל הגוף ולא בצורה הנעימה שלו והראש רק מחפש איך להחליף את הנושא או להתחמק.

האלכוהול עם השיחה ביום שישי התחיל איזה משהו בראש שלי, איזה סוג של שחרור שאני מרגישה שלא היה לי לפני כן, ומאז בין לבין בזכות זה שגם לא היו לנו אוזנים (קוף לא הייתה) המשכנו לדבר ולעלות דברים ואז בשני שהכנתי את ארוחת הערב אהובי ישב איתי במטבח עזר לי קצת ודברנו כמו ממשיכים את השיחה הארוכה הזאת שנעימה לנו כל כך. שיחות כאלה זה תמיד מתחילות ב"נו אז מה חשבת? לאיזה מסקנות הגעת?" תמיד קשה לי להוציא את התובנות שלי אני מעדיפה להראות אותן מאשר להגיד אותן, יש בי סוג של פחד מלהגיד משהו שלא יקרה או שלא אצליח לעשות אותו ואז לגרום לאכזבה לי או לאהובי בחוסר ההצלחה. אולי זה באמת הפחד מלהיכשל עוצר אותי מלדבר?? אני לא יודעת אבל יודעת שאני לומדת לאט לאט ונפתחת מנסה לאט לאט להתגבר על הקשיים לא לתת למוח לברוח מזה יותר מידי חוץ מרגע פה או שם להירגעות.

אני רוצה להיות יותר טובה!

אני רוצה ללמוד עוד על אהובי!

אני רוצה לספק אותו יותר!

אני רוצה להיות מושלמת עבורו!

בשביל זה אני צריכה לשאול כי דיי כבר למדתי את כל מה שאני יכולה בלי שאלות. אני רוצה להצליח בשבילי לא פחות מאשר בשביל אהובי. זה מאתגר אותי וזה כיף זה הרבה ניסוי וטעייה.

גיליתי כל כך הרבה חדשים בזכות השאלות שכן יצאו ואני סקרנית ללמוד אותן להתקדם. כבר אתמול שקוף הייתה בחוג ניסיתי דברים חדשים ונהנתי כל כך להרגיש לשמוע ולראות את התוצאות ואפילו שאלתי שאלה אחת אחרי על משהו שקרה ולא הבנתי בדיוק (כן כן אתם מבינים נכון אני גאה בעצמי).

אז לחיי הגדילות שבאות ללא כאבים ולהמשך הכרויות חדשות בנו ובנינו.

שלך לעולמים אהובי אדוני שלי.

איך אני אוהבת את נוף בתקופה הזאת הכל ירוק הכל נקי ויפה

לא חתונת השנה או העשור לא האירוע הכי גדול שתראו אבל זה שלנו.

זה לתת רגע לכולם לראות ולהרגיש מה אנחנו מרגשים כבר שנה וחצי.

זה לתת להם לשמוח איתנו שהוא מצא אותי ואני מצאתי אותו ויש לנו אחד את השני.

זה להראות לכולם את האהבה שלנו.

זה להסביר לכולם שזה לעולמים כי אני לא מסוגלת או יכולה לחיות את חיי בלעדיו.

זה לתת לאהובים שלנו לשמוח בשבילנו ומסתבר שהם מחכים לזה ממש.

זה סוג של אישור להתקדם לצעד הבא.

אז כן אני גאה באירוע שהקמנו ואני מחכה לו כל כך ומתרגשת כל כך.

עוד שבועיים אהובי ואני יהיה שלך גם בחתימת הרבנות 😜