רגע מסשן

להתכדרר במיטה ולבכות 

אפשר עכשיו???? 

יש מקום קטן בתוך הראש שלי

שאני כל כך רוצה להגיע אליו.

מקום שרק אתה אהובי

תוכל להביא אותי אליו.

מקום שאני לא רוצה להיות בו,

בלעדייך לצידי.

מקום שבו אין מחשבות

מקום שבו אין אמירות

מקום בו אני הכי אני

שלמה כל כך ומפורקת כל כך.

מלאה כל כך בך, בנו ובי

וריקה מכל השאר.

הסימנים על ירכי מזכירים לי את שקבלתי. אז למה זה מרגיש כפירורים?

הצורך לא נרגע הרצון לאושר שבכאב פועם בחוזקה בתוכי ומאיים להתפוצץ. השדים כבר לא מספקים בפירורים ואני רעבה אולי אפילו מורעבת רוצה לכאוב רוצה לסבול רוצה לבכות. גם התחת מגרד כל כך מעביר תחושות של זכרונות רפאים מזמנים מקושטים, ובכלל כל הגוף דרוך רוצה מוכן ומקווה.

צריכה את זה חזק ועכשיו!

צריכה את זה כואב ומשחרר!

צריכה את זה חזק!

אחרי סופ"ש שלא עשינו בו כלום חוץ מאחד את השניה קמתי היום באנרגיות להזיז דברים.

רשימת הבוצע גדלה.

שקמתי הספקתי לארגן את הבית להפעיל מכונה ומדיח

כל מה שיכולתי לסגור טלפונית בוצע כולל שינוי יום פגישות שלם🤦🏻‍♀️ מזל שהיה לי הרגשה ולא סגרתי סופית.

שיחות תיאום ציפיות לקרת הבאות, שבוע הבא יש דיון. אבל לא נלחמת רק מראה את האמת שהוא מעוות שוב שוב.

הרבה דברים שמרגשים אותי ומקדמים את אהובי ואותי עשיתי.

זה רק אמצע היום היד עוד נטויה ויש עוד משימות בראש. לסיים לארגן את הבית לקפל מייבשים ולהפעיל עוד מכונה, לעבור עם קוף על הלימודים שיעורי בית קריאה ותרגול, קניות וארוחת ערב. 

ועוד משימה קטנה לעצמי מעצמי והכי חשובה למצוא רגע להקדיש לאהובי ולגמור אותו כמו שרק אני יודעת כי כל כך מגיע לו!

היום עלה לי זיכרון שפרסמתי 

זה היה לפני 8 שנים מין משאלה שיחלתי לה. עברתי הרבה במהלך השנים.

חיבקו אותי אנשים חלקם חזק יותר חלקם פחות.

חלקם הצליחו לאחות חלק מהשברים וחלקם לא.

חלקם יצרו שברים חדשים וחלקם פשוט עברו.

אם הזמן בחרתי להבין שאין אחד, שאני צריכה יותר מאחד על מנת לקבל את כל מה שאני צריכה, על מנת לקבל את החיבוק שיאחה שברים.

היום אני מבינה אחרת

מאז שאהובי נכנס לחיי הוא הצליח לשחרר בי כל מחסום שהעמדתי ולהישאר גם שנשברתי ממש חזק. הוא חיבק אותי גם שלא יכולתי לחבק חזרה, הוא מחה את הדמעות שלי שאני כבר לא יכולתי לעצור אותן יותר, הוא קיבל רסיסים והדף של התפוצצויות והתפרצויות ולמרות שפצעתי נשאר.

אהובי דיבר, תמך ועזר לי כל כך והחיבוק שלו לאט לאט מפעם לפעם איחה את השברים, עצר את הדמעות ונתן לידים לחזור לחבק. החיבוק שלו עשה אותי חזקה, גידל אותי להעצמה והתמודדות,  הוא נתן לי כלים וכוחות. הוא פשוט אהב אותי אם הכל ולמרות הכל.

היום אני חזקה יותר, גבוהה יותר ולא כי גבהתי באמת, אלה כי ראשי מורם בגאווה על מי שאני והמקום שאהובי ואני צועדים עליו, בדרך הזוגית שלנו ובדרך האישית שלנו. אנחנו מרימים ותומכים אחד בשניה, אנחנו מאמינים ובטוחים ביכולות שלנו כל אחד בטוח יותר באלה של השני והכוח הזה והאמונה הזאת בנו מוליכה אותנו קדימה.

היום אני שלמה יותר מאוחה משברים אך תמיד אזכור את הדרך וכל חיבור יהיה בפס זהב לזכר אותם שברים, לזכור את הדרך שעברתי ולדעת שאני לא מסתכלת אחורה אלא צועדת בגאווה לצד אהובי קדימה.

תודה אהובי שלי אדוני האחד היחיד תודה שהגשמת לי את המשאלה.

כמה גשם צפוי הסופ"ש איזה כיף.

התוכנית היחידה זה היום ארוחת ערב עם ההורים ואחי עם ארוסו (כן כן אני עוד מתלהבת מזה שאח שלי מתחתן) 

עכשיו קצת לנקות את הבית להכין אותו לשבת ומנוחה.

שבת שלום כלוב

רגע לפני השינה קמתי להביא לשתות.

שחזרתי אהובי הזיז את השמיכה, לרגע חשבתי על מנת לתת לי להיכנס מתחתיה והתכרבל בשקע שלי, אך שהגעתי הוא הזיז אותה עוד ואז חשבתי שהוא רוצה שאשלח אותו לישון אבל גם לזה לא התכוון אהובי.

המבט המבולבל שלי הצליח לשעשע אותו ולגרום לו למשוך את הבילבול שלי עוד רגע.

אחרי שצחק מעט הוא הוציא את הכרית הקבועה אמר:

"תכיני לך"

כמה שאני אוהבת את צמד המילים הזה, הן מרטיבות אותי עוד לפני שהוא מתחיל.

אתמול הבן זוג של אחי הציע לו !!!

איזה כיף אחי גם כלה!!!

נוכל לעזור אחד לשניה לתכנן את החתונות

איזה כיףףףף!!!

בדרך למשפחה של אהובי אחרי שקפצו לתת בלון וחיבוקים לאבא ליום הולדת 64 שנחגוג ביחד בשישי.

איזה כיף יצאה לי הזדמנות ללבוש שמלה שלפעמים אני לא מבינה למה קניתי אבל זאת הייתה קניה אימפולסיבית ולפחות לפעמים יש מקרים שהיא מתאימה להם

כל המחשבות כל הקטנוניות של היום יום נראים כראה כל כך מינוריים.

24 משפחות נגדעו נקרעו

הידיעה שזהו שזה סוף מוחלט שמי שהלך לא יהיה עוד צורבת מבפנים.

אם הכל השתנה בגלל המלחמה זה כלום לאומת השינוים שקורים בגלל השכול.

הכל מתגמד לנוכח האסונות ונראה כי זה לא מסתיים.

עצוב לי כל כך, הלב שמנסה בכוח להמשיך לחיות להתרכז בטוב נלחם בכל כוחו.

עצוב לי וכלום לא יעזור, אי אפשר להקים מתים.

אני מקווה שכל הפצועים יחלימו, יש יותר מידי כאלה

אני מקווה שלא יהיו עוד נופלים למרות שאני יודעת ....... (לא מעוניינת להמשיך)

אני מקווה  שנוכל מתי שהוא לחזור לשיגרה אמיתית.

נמאס מהמלחמה ואסור לעצור את המלחמה.

כלבה קטנה ומתלהבת

מקשקשת בזנב ומתחננת

חזה למטה תחת למעלה

מזמינה לשחק, לאהוב.

למקום כלבה

אין זמן אין מקום, אין.

למקום כלבה

תירוצים לתרץ.

כלבה קטנה גורה מתוקה

בין רגלך יושבת מתחנפת

מניחה ראש ומדמיינת

את התחת למעלה והחזה ברצפה

בנתיים מתנחמת במציצה

מזל שהמוצץ עדין מרגיע אותה.

למקום כלבה

אין זמן אין מקום, אין.

למקום כלבה

תירוצים לתרץ.