קצת נעלמתי
בתוך שיגרה מלאה והרבה משפחה.
בזה שהקוף איננה והגעגועים שזה מביא.
באהובי לדאוג לו ולפנק אותו.
קצת התכנסתי בעצמי
בין הצורך של אנשים בי וביכולות שלי.
בין הדאגה לכל מי שמסביבי.
בין כמיעה לחששות.
קצת השתתקתי.
נתתי למחשבות להישאר בפנים
ניסיתי להבין את המשמעות שלהן.
שדים הסתובבו ועדין מנסים להסתובב.
לא נפלתי
לא היה לי זמן ליפול אך גם לא רצון.
לא נתתי לעצמי לשקוע.
אהובי דאג למלא את המצברים שלי
היום?
מחר קוף חוזרת ואני הכי מתגעגעת בעולם!!!!!!
אסיים את החדר שינה שלה.
אטפל בכביסות.
ציפור גדולה נוחתת ללילה.
ואני????
במוד מידלי רוצה רק בגד ים ובריכה או כינרת ואפילו מוכנה להתפשר על הים למרות שבו אני יותר אוהבת לצפות.
בא לי כל כך הרבה דברים
בא לי להנות ולעשות כיף
בא לי לטייל ולנפוש
אבל כמו שאני תמיד אומרת באלי זה אי באינדונזיה ובואו לא נדבר על כמות המחויבות שעוד לא הגעתי אליהן אז הפנטזיות ישארו בגדר מה שהן בנתיים.
