לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

רגע מסשן

תיאור ומחשבות של הזמנים בתוך ובחוץ
לפני 3 חודשים. 3 באוגוסט 2024 בשעה 10:09

לילה לא רגוע, ישנתי אבל לא שקט וכך גם אהובי. קמנו מוקדם כולנו, הציפיה והמתח באוויר וזה מטריד כל כך ומפחיד ממש. 

הצלחתי להעיר את אהובי כמו שצריך הבוקר להרגיע לו קצת את הכאב ראש שקם איתו. 

עכשיו ברגוע אצל ההורים, אחרי צהרים נחזור הביתה ומחר קוף הולכת לאביה לשבוע שלו.

אין הרבה מה להגיד או לעשות רק לחכות שמשהו יקרה וכולם יודעים שזה יקרה השאלה היא רק מתי וכמה.

המצב רוח דיי אפטי, בלי חשק לכלום ולמצלי גם אין הרבה מה לעשות. לא כל כך מרגישה חברותית אבל מנסה בכל זאת שיהיה שבת נעימה אצל ההורים. עוד קצת שנלך הביתה אז אולי אוכל לנוח לרגע מהכל.

לפני 3 חודשים. 2 באוגוסט 2024 בשעה 16:43

אתמול הצלחתי לגמור את אהובי. זה קרה בצהרים הקוף ירדה עם בומבה ואני נצלתי את הזמן היטב, רגע לפני שהציפור נחתה ללילה ורגע לפני ארוחת ערב אצל ההורים.

אומר בלב שלם שזה בהחלט הצליח לשפר מעט את ההרגשה של שנינו וזה הכי מה שהכי חשוב.

שחזרנו בסוף הקוף חזרה איתנו רצתה הביתה למיטה שלה ואחרי שהעברנו את הציפור לסלון והשכבנו את הקוף נכנסנו למיטה בעצמנו.

התגעגעתי לאהובי כל כך, הימים האחרונים היו כל כל כל כך קשוחים עבורי עם הדגל האדום שלא רצינו שיגיע והלחץ מהמצב הבריאותי של אבי. תוסיפו לזה את כל העייפות המצטברת ואת זה שרציתי להנות מעט עם הקוף שכל השבוע היא איתנו וקבלתם אותי שבורה מתפקדת ומחייכת בשביל אחרים ובוכה בשבילי.

בערב הקוף ריגשה אותי הכי שאפשר. היא הכינה לי ברכת תודה על כל מה שאני עושה עבורה ויחד עם סבתא התארגנה על שוקולד שאני אוהבת והגישה לי את זה מול כולם (ההורים אחי ובן זוגו  וכמובן אהובי) אחרי ארוחת הערב. זה היה כל כך נעים לדעת שהיא רואה את כל מה שאני עושה עבורה ועשה לי כל כך טוב בלב.

התגעגעתי כל כך שכשנכסנו למיטה הידים שלי נשלחו ישר והפה שלי לא התאפק מלטעום למרות הדיבור שהיה על "סקס של עצלנים" לכבוד סיום המחזור. הנאה של אהובי והעונג דרבנו אותי להמשיך עוד ועוד. לקרת הגמירה אהובי הרים אותי עליו, התחושה של אהובי ממלא אותי נעימה ומשכרת, הגוף נעה עליו כמו מעצמו, מכניס אותו עמוק לתוכי, הידים שלו נעות על גופי נוגעות, תופסות פיטמה מלעיטות. לחישה קטנה מילה אחד שפורצת גבולות "תגמרי" ואני שלא הייתי קרובה אפילו פתאום שם איתו, משחררת ומשתחררת מהכל, אנקת עונג נפלטת מפי עם הגמירה של שנינו לפני שאני צונחת עליו. בסוף שיחקנו על זה שזה כבר לא היה סקס של עצלנים או לדברי אהובי לפחות לא בשבילי...😜

הבוקר התעוררתי בלי שעון אומנם בפעם הראשונה זה היה ב6 אבל הצלחתי לחזור עד 8 וחצי קצת אחרי כולם אבל מספיק על מנת לדאוג להם כמו שאני אוהבת ואפילו סוף סוף לספר ולגלח את אהובי. אחרי אהובי והציפור יצאו הקוף עזרה לי להתארגן על הבית לשבת ואפילו עזרה בקיפולי הכביסות שזה היה ממש הפתעה נעימה. שסיימנו היא הלכה לסבים שלה ואהובי חזר, הצלחנו לנוח מעט בשנץ של שעה.

עכשיו ארוחת שישי אצל ההורים תחילתו של סופ"ש משפחתי ללא תוכניות והרבה פחדים ממצב הבטחוני. 

 

שבת שקטה ורגועה לכולנו..... בתקווה

לפני 3 חודשים. 1 באוגוסט 2024 בשעה 5:24

אפילו חלב לקפה אין לי!!!!!!!!!

 

לפני 3 חודשים. 31 ביולי 2024 בשעה 5:46

כל כך קשה לקום בבוקר כל נסיון תזוזה של המוח מוציא דמעות.

הגוף והלב מאוחדים נגד המוח והמחויבות.

שניהם לא רוצים לקום או לזוז, לא רוצים לעשות או לראות, לא רוצים לשמוע או לדעת. פשוט להישאר במיטה לישון. רגע אחד לנשום בלי לחשוב על כל מה שיש מחוץ למיטה.

אבל בסוף הידיעה שאם אני לא אזוז אז כולם לא יזוזו מכריעה את הלב והגוף ואני מצליחה לקום עם דמעות גדולות בעיניים גוררת את עצמי להזיז את כולם להתחיל את היום כי אין ברירה באמת.

היום בתוכנית נסיון לעשות לקוף קצת כיף חוץ ממה שהיא עושה עם ההורים שלי. אז אם המון תקווה שחיזבאללה לא ישנו לנו את התוכניות אני מקווה להצליח לנשום שניה מול שקיעה של כינרת יפה הערב. 

לפני 3 חודשים. 30 ביולי 2024 בשעה 12:43

הלב שלי בתחתונים מהפגישה עכשיו.

התוצאות של האבחון עוד רגע אצלי וזה מלחיץ.

מה עכשיו??? איך??? ולמה??? 

אין רגע דל בראש שלי.....

 

 

לפני 3 חודשים. 30 ביולי 2024 בשעה 9:53

אין רגע

לא של שקט ולא של נחת.

עד מתי ימשיכו הצרות והלחץ לזרום? 

עד מתי אמשיך לא לנשום? 

מותשת כל כך מהכל

לפני 3 חודשים. 29 ביולי 2024 בשעה 5:41

מעייפות מצטברת

מאי רצון להתעורר

מחוסר חשק לזוז 

אבל קמתי עשיתי והתארגנתי, את הדמעות החנקתי חזרה לגרון לחנוק.

עכשיו עבודה ואז כל השאר....

לפחות אתמול אהובי ואני סוף סוף מצאנו רגע לעצמו (מנסה להתמקד בטוב)

לפני 3 חודשים. 28 ביולי 2024 בשעה 7:03

איבדתי את עצמי, אין מקום בשבילי, אין זמן אפילו לא מחשבות על אני.

איבדתי את עצמי מתחת לטון של מחוייבויות ומתחת לטון של "צריכים"

איבדתי את עצמי, לא מצאתי דקה בשביל אהובי ולא שניה לעצמי.

איבדתי את עצמי ולא יודעת בכלל מתי יהיה לי זמן לחפש אותי.

איבדתי את עצמי ולא נראה לי שמישהו שם לב.

לפני 3 חודשים. 26 ביולי 2024 בשעה 16:25

בבוקר התקשרו, צריכים אותנו. אז עלינו למושב שבת ששומרים עם 3 ילדים מתחת ל3.

בהצלחה לנו...

לפני 4 חודשים. 25 ביולי 2024 בשעה 19:53

עם הרבה אנרגיות ועם הרבה התרגשות.

אחרי בוקר עם ההורים שלי שסיימתי לעבוד אספתי אותה והתיישבנו למשחק קאטן.

ארוחת ערב אצל ההורים והתיישבתי איתה לצייר קצת גם אהובי הצטרף קצת וההורים פשוט היו איתנו והיה ערב נחמד ונעים.

יש ציור שאני התחלתי מעתיקה לפי קווים מיוטיוב ואני דיי גאה בו וממשיכה להוסיף בו דברים עד שיתמלא.

כמה התגעגעתי ולפי איך שהיא נראה שגם היא התגעגעה ולא קצת. הקפיציות וחוצפה היו קצת גבוהים אך זה שום דבר, הייתי מוכנה לזה והכלתי אותה.

חיבקתי מלא הצקתי אהבתי דאגתי ואפילו גערתי שהיה צריך ובעיקר נשמתי אותה, כי כל כך התגעגעתי!!

פעם ראשונה שהיא הייתה רחוקה ממני לכל כך הרבה זמן.