אין כאן כלום

אני רוצה לספר לך כמה קשה לי.

אבל במקום זה אני עושה מקלחת רותחת. דופקת קצת את הראש בקיר.

אוספת שיער ומנסה קצת להתכחש.

אני רוצה לספר לך שפתאום אני כל כך מפחדת.

ופתאום לדמעות שלי יש צבע אפור.

ולזלזול של העולם יש טעם של פסיפלורה (חמוץ מתוק).

אני רוצה.. שלא תזלזל בי ובמה שאני מרגישה..

כי יש מספיק אנשים חיים ואפילו וירטואלים שעושים את זה.

אני רוצה את הכבוד המאוס שלך. אני צריכה אותו..

כדי שאני אוכל לנשום ישר, כמו שאני צריכה את החיבוק שלך כשאני רואה אותך (וגם כשלא)..

אני רוצה לשתף אותך בעצב הטהור שהציף אותי כששמעתי את השיר של הזמר ההוא..

ושזה בכלל לא משנה שאני מכירה רק שני שירים שלו..

העיקר האהבה..

ואתה לא פה להבטיח לי את מה שהזמר הזה לוחש לי כבר ארבעים דקות באוזניים.

אני רק יודעת שאתמול בדרך הביתה. כשהבטתי למעלה..

הרגשתי כמה אני קטנה, אפסית, חסרת ערך..

הרגשתי שאני כלום..

ולא היית שם, למשוך אותי מהתהום