פירוק והרכבה

אני מריחה את הכוס שלי מבעד לתחתונים😋

מפוסקת, רטובה משתוקקת.

טיפות נוזלות אל ירכה הפנימית. עורה צרוב ואדום, שיערה סתור ועיניה בורקות.

ואתה מלטף אותה. ויודע שהיא טובה בשבילך. בשבילכם. ואתה עובר בין החומות. והיא נותנת לך להיות המקום הבטוח שלה.

ואתה לוקח,

ומכאיב ומענג וצובט ונושך וחורט ויונק וחופן ואוסף אותה בידיים גדולות ובטוחות. והיא משחררת.

ונותנת לך. ובטוחה בך.

ציפור שיר קטנה שעפה מהכלוב אל תוך חיקך מאושרת בך. ואתה עוטף אותה ומחזיק בה חזק.

קוראת לך.

I’m falling
In all the good times I find myself longing for change
And in the bad times
I fear myself
✨

זונה קטנה ומלוכלכת😋

🦄🧚‍♀️

חיפשתי למצוא את הרגע שזה התחיל. כבר שבוע שאני שוברת את הראש באיזו נקודה זה התחיל להישבר אצלי. 

בטיפול מנתחים ציר זמן כדי למצוא את הנקודה משם הכל התחיל להידרדר. זו יכולה להיות מילה, מעשה, הפגנה של רגש שגרמה לתגובת נגד הרסנית.

ומצאתי. 

בדיוק את הרגע הזה שהוא גרם לי להרגיש לא שווה. לא ראויה. הרגע הזה שאת צריכה להיות יותר טובה כדי להיות איתו.

טיפש.

קראתי אותו לאורך כל הדרך. התעלמתי במופגן מהסימנים אבל הקריאה שלי הייתה כל כך ברורה שהופתעתי בעצמי. 

נטול רוחניות וליבידו מקרטע. זה בטוח לא עשה לי טוב. הגבעולים שלי נבלו לאיטם והפרח שלי נסגר. 

ביקום מלא באנשים צריך להיצמד לאלו שבונים אותך ולא שוברים אותך לאט לאט ,עד שאת לא מכירה את עצמך. 

התעוררות יכולה לקרות בכל נקודה שאת מחליטה להתעורר.

והרגע הזה עכשיו, 

אין זמן ראוי ממנו. 

נפרדתי ממנו.

4 חודשים אינטנסיביים שכללו בעיקר את הרצון שלי לזוגיות. בלי עומק, בלי נפש. בלי הדברים שגורמים לנשמה שלי לעוף. התפשרות עיוורת שלא ספרה אותי. 4 חודשים בלי מזון שיזין את האלפא שבי. 

נכביתי. 

אני לא מרגישה סקסית. אני לא מרגישה מושכת. אני לא מרגישה אני. 

די חשוך כרגע. 

רוצה את החיבור בחזרה לעומקים שבי. לאש שכבתה. לנפש השובבה. רוצה לחזור להיות ילדה רעה.

להתרגש מיריקה על הפרצוף. להתרגש ממך מסמן עליי טריטוריה.

להרטיב רק כי אני חושבת על זה.

להרגיש כי אני מדמיינת אותך. 

להרגיש את החורים שלי מלאים כי אתה בכל מקום ובכל כולי. 

להרגיש אותך חורט עליי אהבה.

להרגיש. 

התגעגעתי לזה. 

5 עציצים מתים מצאו את דרכם החוצה והשאר שתו בשקיקה אחרי חודשים שלא נתתי להם מים.

חודשים שלא הייתי אני.

תחת מסך מעורפל חייתי אבל לא באמת. ממש כמו הקטנטנים ששרדו עם טיפות אחרונות של מים.

ועכשיו יש אוויר.

ועכשיו הנפש יכולה לראות מבעד לעננים שחורים והשמיים כחולים.

והפנים נקי ומזוכך.

ניצחונות קטנים של הנשמה על החיים.

בתחילת השבוע שלי😈

תפתחי את הפה, כן בדיוק ככה, תמצצי זונה קטנה. מורח לי את הרוק על כל הפרצוף. מטייל עם האצבעות שלו ותופס לי את הגרון עם יד חזקה. אני בשליטתו המלאה בתנוחה שלא מאפשרת לי לזוז.

הכוס שלי כבר רטוב וגלי חום יוצאים אליו ואליי, והטורף שבו מתעורר למחזה, לריח ולחום המטורף שהגוף שלי מוציא.

אצבעות מתחילות לחפור בי.

הכוס שלי נוזל מתאווה וחרמנות.

ברגע כזה משהו מתעורר בי וסליל קטן במוח מתנתק, מתמסר לרגע הזה. אלוהים איך אתה יודע לגעת בי.

כל נים בגוף שלי מתעורר ואתה פורט ומנגן את העונג שלי. לוחש לי בשקט איך אני שלך ברגע הזה. ברגע הזה ממש.

ואתה חזק.

ואני אוהבת שאתה חזק מולי. לוקח ומענג. ומכווץ, ומוחץ אותי בדיוק מושלם. ואתה כל כך יפה באור הזה כשאתה לוקח בעלות עליי.

ואני הופכת לשלולית קטנה ספוגה במיצים, עושה כל מה שתגיד לי לעשות כי אני לא רוצה שהרגע הזה ייגמר. ואתה מכאיב, ומנשק ובועל והופך אותי לבובת סמרטוטים קטנה ומתחננת.

ואני שלך ברגע הזה. כל כך שלך.

אני החזקה, שכבר לא שייכת לעצמי ברגע הזה,

שלך.