הרבה זמן לא הייתי. הרבה זמן שהרגשות שלי מרגישים קהים. יש לי פצע ענק באמצע הנשמה וכבר שנים שאני מסתובבת בעולם עם הפצע הזה.
אמא שלי לא אוהבת אותי. אמא שלי אוהבת את כל הילדים שלה, אפילו אלו שעושים לה רע, אבל אותי היא לא אוהבת. איך אמא לא אוהבת את הילדים שלה? זה קשה לעיכול. אולי בלתי אפשרי.
ערב חג פסח יצא במוצ"ש ויום לפניו הייתה השבת הגדול. התפללתי להתחלה חדשה ואני חושבת שמצאתי את התשובה. זה היה כששמעתי מאמא שלי שהיא אדם קר ומחושב. הצינה שיצאה ממנה הקפיאה את החדר. ולי את המילים והמחשבות. זה רק היום כשאני חושבת על זה שאני מבינה שהיא התכוונה רק אליי. זה פוגע נכון, אבל זה גם שיחרר אותי. שנייה להבין שאני לא משוגעת. שאני מרגישה שהיא לא אוהבת אותי וזאת האמת. עם זה להתמודד עכשיו.
אני מאחלת לעצמי לשכוח ממנה.
אני מאחלת לעצמי שיפסיק לכאוב.
תפסיקו להביא ילדים אם אתם לא מתכוונים לאהוב אותם ולדאוג להם.
ככה נשברות נשמות.
🖤
