לכל מערכות היחסים יש כלל אחד, וזה לא לגרום לצד השני להרגיש לבד כשאתה נוכח שם. וזה קונפליקט עצום.
דברים שלמדנו מהבית ואין בהם הגיון באמת. הרי אנחנו לא מפסיקים לאהוב אז למה אנחנו מפסיקים להתייחס באהבה? כי אנחנו כועסים? או שהפסקנו באמת לאהוב כי משהו הכעיס אותנו?
האם האהבה שלנו תלויה בשביעות רצוננו המלאה תמיד? אז זו לא אהבה. זה אינטרס.
והרי כולם מחפשים אהבה שחפה מאינטרסים. מישהו שיקבל אותם בדיוק כמו שהם, עם אדג׳סמנטים קטנים שלא מזיזים מהמהות של האדם. ובסוף הנשמה שואפת לקבלה מלאה.
ארגזי כלים מגיעים עם כלים שאין לנו צורך בהם, ואנחנו צריכים להבין ולדעת מהם הכלים שמשחירים את המהות שלנו- כי לא באמת נולדנו איתם, רכשנו אותם. ואפשר לזרוק לפח את כל מה שקנינו בדרך ולא עושה לנו טוב. אחרת אנחנו סתם אגרני זבל.
ומהתיק שעל כתפיי אפשר לזרוק עוד לבנה לים,
ובמסע,
הדרך הופכת להיות הרבה יותר קלה.
🧚♀️
