בלוג...!

"זאת… זאת הרגשה לא רעה בכלל אני חייב לציין" , אמר לי כמתוודה , "לא ציפיתי שאני ארשה לעצמי את החופשיות הזו , ציפיתי שאני אפילו די אזדעזע, אבל זה זרם , זה זרם חופשי לחלוטין".

הסתכלתי עליו , סרקתי את גופו מנסה לחפש סימנים שאולי יסגירו שהוא עשה את זה , אבל כמו ילד טוב הוא התנקה והתקלח מיד אחר כך.


טוב , אמרתי , עכשיו את יוצא החוצה , נעלם ,לא חוזר ולא יוצר איתי קשר , אנחנו זרים אחד לשני ..יש?? בוודאי , הוא אישר , ויצא כמו הרוח עם חיוך חולני מרוח על הפרצוף, קצת חששתי שהחיוך הזה הוא שיסגיר את העניין.

נתתי לה עוד 10 דקות להרגע למען יעבור זעם , תוהה במוחי איך תבוא לידי ביטוי התגובה…האם היא הבינה? כדי לה מאוד להבין , זה רק על קצה המזלג, היא הייתה צריכה לקחת את זה בחשבון כשהתחילה להתעסק עם מוחות מוטרפים .

הינה …הינה זה בא …לאט לאט קולות בכי חלושים בוקעים מאחורי דלת עץ האלון הכבדה … היא נשברה..הצלחתי.


קמתי על רגליי , נהנה מכל ציפצוף חרישי שהיא משמיעה , הכנסתי את חולצתי במכנסי הידקתי את החגורה , בחנתי עצמי בהשתקפות החלונות הכהים , פשוט חולרע לדוגמא , עשיתי המון בלאגן ונשארתי נקי לחלוטין , אפילו הדחף הקבוע להתקלח נמוג מעט.

וקדימה… נכסתי פנימה בנונשלנטיות מופגנת , נועל אחרי את הדלת ונעמד, נועץ בה מבט , אזוקה באזיקי רגליים על גבי מגפי בלט , כאשר גופה מתוח וידה קשורות לחלקו העליון של מנוף הום מייד בשרשראות.

פשוט נהנתי מהקונטרסט המדהים בין צבע הדם הניגר מפיטמותיה והחתכים החדשים שנפערו לפני מספר דקות על גופה ובין גוון העור הלבן להחריד.

נו…אז מה שפחתי …נהנת כמו שאני נהנתי? למדת לקח?

לא הייתי מאמינה נכון? הוא הרי מותק לא? אני אומר לך השקטים האלו רק תני להם להוציא אגרסיות , הם אוגרים אותן שנים.

שמתי לב שהיא מנסה להגיב אבל הגאג לא מאפשר לה…

סתמי ת'פה… תראי מה את עושה, הכל מתמלא בריר … את רוצה לדבר? אני חושב שדברת מספיק עד עכשיו , אפילו יותר מידי , דברת כל כך הרבה שנמאס לי כבר לשמוע את הקול המעיק והמתנשא שלך.

אז בואי נראה… אקס מספר 1 , צ'ק!

אקס מספר 2 , צ'ק!

הבחור שהתחלת איתו בפנים שלי , צ'ק!

מי נשאר?? הבן זונה שבגדת בי איתו ! צ'ק!!! , צעקתי בזעם.


זהו עברנו על כולם ,כל הגברים בחייך עזרו לי ללמד אותך מונוגמיזם מה הוא. אירוני משהו הא?
ושוב היבוב התחיל , כמו יצירת מופת לאוזניי,
סובבתי את כורסאת העור התישבתי עם גבי עליה כמתעלם מנוכחותה , פשוט מקשיב למנגינת הכאב היוצאת מפיה.
לאחר שעה של מוסיקה טבעית ישירות לאוזניי הרגשת תחושת רעב… סימן שהגיע הזמן לעזוב את הקונצרט ולשחרר את אמנית הסולו .

קמתי ממושב הכבוד שלי הסתובבתי לכיוונה… נו שרמוטה… רוצה ללכת הביתה? אני יודע שכן , התקרבתי אליה ולחשתי באוזנה , אני אשחרר אותך , מרגע שאת מושחררת ועד שתעזבי את מרחב הראיה שלי את לא פוצה פה, אחרת תחזרי לאותו מצב …זה ברור? היא הנידה בראש לחיוב. ראשית פתחתי את המנעולים שמחברים את ידיה למנוף , היא פלטה אנחת שיחרור , לאחר מכן שחררתי את אזיקי הרגליים ושחררתי את הגאג מפייה.

את רשאית לזוז , היא החלה מדדה על מגפי הבלט לכיוון הכיסא עם בגדיה, בזמן שפתחתי את הדלת התישבה והורידה את המגף,לבשה את מכנס הויניל וחולצת הרשת במהירות אשר נראו עליה כל כך טוב עד אשר עשו לי חשק לקשור אותה שוב רק בשביל לשחק בה בעצמי .

לאחר מכן נעלה את מגפיה שלה , עקב 14 ס"מ , כאילו מגפי הבלט לא הספיקו עד עכשיו ויציאה בהליכה מהירה, העיפה מבט לא ברור לאחור ונעלמה.

לאחר מספר דקות של עבודות ניקיון והסלקה של כל מה שיכול להסגיר את מה שעבר פה לא מזמן יצאתי אל החניון, פוסע לאט לכיוון רכבי וחושב על מעללי היום, מרגיש בצורה מפתיע , מאוד בנח , עם הפחד והשליליות שיצרתי אצל מספר אנשים כדי לספק את יצרי.

פותח את דלת הרכב ומתיישב , נאנח תוך כדי חיוך מרוצה , מסית מבטי ימינה ורואה אותה מחייכת אליי ואומרת : תודה מותק , אני אוהבת אותך, נזוז?


; אין בעיה רק שימי משהו על הפיטמות , את עדין מדממת…