מנבכי הנשמה

זוכרת אז ... איך דאגת לצעצוע שלך,

יודעת שהייתי היחידה.

זוכרת את אותו הלילה

נשארת במשרד עד מאוחר 

ולי היתה עבודה במרכז.

ישבתי עם חברה בבית קפה

והרחתי שאתה בדלת,

הרגשתי אותך מגיע.

כל גופי רעד מתשוקה

שעמדת בכניסה וחיפשת.

הצטרפת לקפה, כה מרשים

יושב כמו אריה ומתבונן בי כטרף.

נפרדנו לשלום מהחברה שהעבירה לי תזמן,

חשתי בלהט שבך.

והכל חשוך מסביב, משכת לי בשיער,

קרבת אליך וסיננת מבין שינייך "התגעגעתי כלבה"

עלינו במדרגות לדירתך

חשתי במבטך שבוחן את ישבני

קראתי את מחשבותיך,

נכנסנו לדירה,

לקחת את השוטה

המכנס ירד והתחלתי לספור

1...2...3... תודה מאסטר...4...

אבל הייתי שלך

ויודעת שרק שלך הצעצוע האישי שלך.

וזה היה המאסטר שהיה,

תחושות וזכרונות פתאום צפים,

כמעט 2 עשורים ... ופתאום מתגעגעת.